שירים

נדודים

 

נדדתי עם העופות בסתו

לארצות רחוקות.

הייתי לרגע אחד מאווזי הבר,או אולי עגור

 בת בלי בית ללא מקום לגור,

ריחפתי באברותי על ימים ואוקיינוסים.
 
הרוח שאבה אותי בכנפיה

חלפתי על פני שדות תירס מאושבלים,

שדמות כותנה רכים נשמתי במעופי

 ניחוח ניצת התפוז ליווה שובלי מסלולי,

והם מאורסים לקרקע השחומה המחברת,

ואני הייתי במארג שמי התכולים

ציפור חופשיה במרחבי האופק.
 
ורק לעת ערביים,

מכונפת מכונסת מהלהק,

דוממת ערגתי לצמרתי
ולאגם אהבותי שהותרתי מאחור.
 27.4.08

תגובות