שירים

מסע הזכרון

 

 

והם נראים כפסים

צועדים בין פסי הקרונות

לבושים בפסי כותנות

ואני מהלכת בינהם

בין פסי המסילות

בינות העשן

בינות האש.

 

וקר שם בתאים

וקר במחנות

וקר במקלחות

ומול הבורות

וקר
 ביערות

וריק כל כך.

 והם מעונים מושפלים

 ולא מאבדים צלם

צללים נמוגים במחנק

חשה חנק עימם

מצטמררת

נזכרת

ולא נותנת לזכרון לדעוך,

 שלא יחריש

שלא ימוג

שלא יעלם לעולם.
30.4.08

תגובות