היה היה פעם חצי איש. לחצי איש היתה עין אחת ואוזן אחת וחצי פה, וחצי אף, עם נחיר אחד. אבל לא הייתה לו שום בעיה עם זה שהוא חצי, כי בכל פעם שהוא הרגיש שונה מהמקובל הוא היה נצמד למראה, ומייד מרגיש נורמלי לחלוטין.
לחצי היה אח תאום. קראו לו חצי השני. חצי השני היה שונה לגמרי מחצי הראשון. כל מה שהיה לחצי הראשון בימין היה לחצי השני דווקא בשמאל – עין שמאל וגבת שמאל ואוזן שמאל... הכל דווקא להכעיס, בשמאל במקום בצד ימין.
למרות זאת אהב חצי את חצי השני ותמיד הרגיש שהוא משלים אותו. הם היו יוצאים ביחד לכל מקום, ומשתדלים להיצמד מאד אחד לשני, עד שחצאי הבגדים שהם היו לובשים היו נראים כבגד אחד. אבל, לפעמים כשהם עמדו קרוב אחד לשני, היו פתאום זזים הצידה, בגלל, נניח שחצי מעד על איזו חצי קליפת בננה, ואז בדרך כלל הייתה נשמעת התרסקות של כלי זכוכית שנפל מיד של מישהו שקפאה לה כך באוויר... הם מייד היו נצמדים בחזרה, ומביטים בצורה משונה על האיש או האישה שמביטים בהם, כאילו אומרים, על איזה כדורים אתם בדיוק? תכף תספרו לכולם שהתחלקנו לשניים מול העיניים שלכם?! איזה צחוק נעשה מכם אז?!?!
חצי וחצי השני עבדו בעבודה קלה מאד. הם עבדו אצל קוסם אחד, וכל מה שהם הו צריכים לעשות הוא להיכנס צמודים אל תיבה ולהיות שם בזמן שהקוסם "מנסר" אותם, ואז לצאת משם ולעמוד במרחק מה אחד מהשני, לקול תשואות הקהל ההמום. מעבר לזה הם היו צריכים רק לשמור על החשאיות כפי שביקש מהם הקוסם תוך כדי שהוא ממולל את אצבעותיו בחמדנות מעל שטרות הכסף של הופעתו האחרונה. הוא היה מוציא חבילת שטרות מהערימה, גוזר אותה לשתיים ונותן לכל חצי בגיחוך טפשי חצי ערימה גזורה לאורך. בבית היו תמיד חצי ואחיו מתקנים עם נייר צלוטייפ את הערימה, ומייד גוזרים אותה לרוחב, כי כך הם מרגישים יותר שייכות לדברים, אשר חצויים לרוחב, ולא לאורך.
יום אחד סיפר חצי לחצי השני בפנים סמוקות מהתרגשות, שבזמן שהוא צפה באיזה חצי תוכנית בטלויזיה, הוא ראה, בכפר קטן ליד קטמנדו, בנפאל, אישה שניגנה לבדה רביעיית כלי מיתר. חצי סיפר, שלפתע שם לב, באמצע הקונצרט, שיש מרחקים זעירים בין חלקיה של האישה. אני אומר לך, הוא כמעט צעק בהתרגשות, זאת אישה חצויה!!! חצי השני, שהיה קצת יותר שקול באופיו, ניסה לשוא להרגיע את חצי – אתה בטוח שראית מרווחים? אולי זה היה בגלל המצלמה? סתם כך באמצע היום לנסוע לנפאל, כמעט הצד השני של העולם? ובכלל, איך נעבור את כל מכשירי הבידוק? יגלו שאנחנו שני חצאים וישלחו אותנו להיות עכברי מעבדה באיזה מחקר מטורף על תאומים חצי סיאמיים... שום דבר לא שיכנע את חצי, שהתרגשותו עברה כל גבול. אחרי הכל, למצוא שני חציי אישה ועוד כל כך מוכשרת ויפה, זה לא כזה עניין פשוט בימינו.
טוב, אני אחסוך לקורא את כל הייסורים, את כל הבעיות והפגעים שעומדים בפני שני חצאי אנשים אשר רוצים להגיע כמעט לצד השני של העולם כדי לפגוש, מלאי תקווה איזה שתי חציות נפאליות. הנה הם כבר, חצי ועוד חצי, עייפים ומיוזעים במיניבוס מקרטע, מקטמנדו אל הכפר הקטן בעמק. איך הם הצליחו לברר את המיקום המדויק, זאת רק חצי צרה, ולכן עסק בה רק חצי השני. חצי הראשון עסק רק בחצי הראשון של המסע. הם עומדים לרדת מהמיניבוס, אשר עוצר בחדות. חצי הראשון מועד ומתרחק מחצי השני בכ-3 סמ'. הנהג מביט עליהם בבהלה וכמעט עושה תאונה. ברגע האחרון קופצת הצידה מנתיבו חצי אישה ומייד אחריה חציה השני, נמלט ממש בעור שיניו מפגושו של המיניבוס.. הנהג מביט בחצי, ואז בחצי השני, שכבר הספיקו להתחבר ומביטים בו חזרה בנימוס, ואז מסיט את מבטו אל שני חצאיה המחוברים בקפידה של האישה, אשר שולחת אליו "נמסטה" בחיוך עדין... "נמסטה" ממלמל הנהג לעצמו, ומתעלף.
שני החצאים שלנו יורדים אל הרחוב הקטן. עומדים ליד המזרקה ומחייכים שני חיוכים קורנים. האשה מביטה בהם בתימהון. הם זזים מעט לצדדים, וביניהם ניתן לראות את יופיה של המזרקה בקרניה האחרונות של שמש אחר הצהריים. עיניה נפקחות ומתעגלות, גבותיה מטפסות אל על. אט אט עולה חיוך רחב על כל צד שלה, מתרחב ומתרחב, עד שנפרד לשני חיוכים צחורים, וביניהם אוויר הרים מבושם קטורת. ואז, בדיוק כשחצי וחצי השני ניגשים לנשק לידן של שתי החצאיות בגינונים אביריים, נפרדים שני החצאים גם הם בדיוק בגובה המותן. שלום לכם, אומרת האישה המכופלת ברכות מתנגנת, שמי בנפאלית פירושו ארבע רבעים...
