דקדוקי לשון נופלת על לשון/ יעל כרמי גבאי

כפתר עד אחרון הכפתורים.

כך היה בעל שליטה .

בעוד הוא היה מדקדק דקדוקי עניות...

והיא - דִקדקה ( על הכל )

כחוט השערה...

`וו החיבור`היה עמוס לעייפה,

תלה עליו ברישול

את הבגדים, שלבש כל השבוע.

יושב קרנות,

שעיניו תרות אחר... תיירות

את ידו טמן רק

בצלחתהפיצוחים..

הוא רדף אחר הכבוד,

אך הכבוד ברח הימנו

לא יכול היה לעמוד בסרחונו...

יען כי, האדון - לא נמנה על אלו

שממהרים להתקלח.

המגבת שלו,

הייתה תלושה כזו, שכוחת אל,

ב`הא הידיעה`.

זו שאיתו הייתה `קלפטה` לא קטנה,

קפצה על המציאה...

כּילָי זה,

ש`ממונו חביב עליו יותר מגופו`

לא הותיר בה את רישומו,

ואגב כך...חסך אתאבקת כביסה...

היה בעיניה כחוּכָא ואיטלולא

מעין `חולָם חסר`,

וטוב שכך!

דמותו הייתה `נוכחת`

אבל כמו נמצא ב`גוף שלישי`.

הסידור הזה היה מצויין

הייתה רואה אותו רק

`חדשות לבקרים`

בלילות היה בדרך כלל `בא בימים`

הסתובב לו עם `סרגל הניקוד`,

כמשענת

               קנה

                               רצוץ.

נו, למי בכלל נחוץ?????  

היא רודפת סדר,

התמידה להניח את `בֶּגֶד הכֶּפֶת` בראש מילה

ואת ה`מַפּיק` בהא האחרונה...

לא אהבה כשהניח את מחלצותיו בסלון,

אצלה ראשון ראשון ואחרון אחרון.

בשעת צהרים כשה - שְווא נח

הוא גם. היה נם לא נם.

את נחירותיו שמעת לדיראון עולם...

ולא היטה אוזנו אל גערותיה.

- `דברי על העצים והאבנים`היה אומר

בכל ישותו היה קָמָץ גדול

ההברהאצלו תמיד הייתהסגורה,

גם הכיס...

אבל לשונו, חרב חדה

גם מענה רך לא השיב אותה מחמתה... 

אף את ה`קידוש`

ערך בכוס קטנה

וטרח לברך

`אלי...שלא יגמר לעולם...`

כך פלפל עיניים

חומץ בן יין... 

`אין כוחו אלא בפיו`,

וזה האחרון,

לא הפיק מרגליות..

לעיתים קרובות מצאה בו סרק...

או רק...

פתפותי בצים...

(עם חיידיקי סלמונלה...) 

לשונו אינה ממתכת,

אך גוזרת הייתה וחותכת...

היה משמיע טענות מענות

עד קץ הדורות 

וכשהואיל בטובו,

לקלח גופו המשומן

היה מבקש כדרך אגב

שתסבן גֵבו.

או אז- גבָהּ ליבה,

גם גבַהּ הר ביניהם.

דיבוריו היו בעיניה כקש וּגבָבָה

ככה זה כשאין אהבה...

אגלי מים נטפו

הזמן נקף,

ואף יד לא נשלחה ללטף את הגב...

כשהבּיט בה  פעם בשנה...

`בדחילו ורחימו`

וביקש `לשון נופלת על לשון`

היא רמזה לו - `לך לישון`...

הוא נחבא אל הסדינים,

בקול ענות חלושה..

הבין -

`אין שני זרזירים ישנים על עלה אחד`...   

היא ידעה,

הוא לא כחל ולא שרק,

והיא לא יעלת החן...

`אהבתם אינה דוחקת את הבשר`,

ורק... `תלויה בדבר`...

והוא -

נתלה היה באילנות גבוהים

ומה שתלוי,

כבר אמרו חכמים,

מתייבש ונופל...

(ישמור האל...) 

עיניה היו נשואות

אל זה שליבו הלך שבי אחריה.

ו...פרגן...

השכן...

ההוא מ `בנין התפעל`.. 

היא מילאה פיה מים.

כן, לדידה -

מים גנובים ימתקו...

ולא המדרש העיקר,

אלא המעשה...  

אך,סייג לחוכמה שתיקה...

אם מנהיגים כך בחרו,

מי היא הקטנה

שתפתח חרצובות לשונה?

ההוא שבביתה,

לא ידע, השכן הזה -

`הלנו הוא אם לצרינו`????

ועל אף שביקש לדעת

מה מתחולל בין שניהם,

וצלל במים אדירים -

העלה חרס בידו

(שברי אגרטל

שנטל ממנו חיות בשבוע שחלף...)

כך, הפך לְמָשָל וּלִשְנִינַה

גם בעיני עצמו...

נו, אוי לרשע ואוי לשכנו...

וכך, בלא הרמוניה

(`כי אין אדם דר עם נחש

בכפיפה אחת`)

הם חייים עד היום

הוא `קָמָץ גדול`

והיא `פּתַח גְנוּבָה`  

המילים ביניהם כצל הרים,

הם מטים חסד רק

אל הסימנים המוסכמים!!

20.5.08