ילדים של העתיד

ילדים של העתיד

אבודים בתוך

עצמם.

אין אמא,

אין אבא,

כבר אין דבר.

מהילדים של העתיד

לאף אחד לא אכפת.

בודדים ולבד.

מהלכים ברחובות,

מפח לפח.

כמה מר גורלם,

האם איש לא שומע זעקתם?

הם רק ילדים,

בעיניהם כבר אין שמחה,

אין להם האפשרות לצחוק,

מעיניהם זולגות רק הדמעות.

איבדו כל רגש,

אל תתנו ללבם להתכסות בקרח,

כי אז ייאבדו גם את עצמם.

ילדים קטנים,

עם בובות בידיים,

מחכים שמישהו יחזור להציל אותם.

האנשים עוברים ברחובות הגשומים,

דורכים על השאריות,

משאירים את הילדים מאחור.

בגופם הקטן אין יותר כוח,

נפשם עברה תלאות רבות מדי.

הסודות הם חלק בלתי נפרד,

החולשה בוערת בעצמותיהם.

הם נאלצים לבגוד בחבריהם היחידים,

קר להם בלילה,

הם רק רוצים נעליים לשים.

אל תתנו להם להחזיק סכין ביד,

הם עלולים להרוג אף את עצמם.

הילדים של העתיד,

אבודים כל כך.

הם רק רוצים קצת אהבה,

מאיפה יקבלו חום?

כולם נהרגו.

לילדים של העתיד..

אין יותר תקווה.

הבועה שלהם התנפצה,

והמציאות שחורה.

והעיניים בוהקות בחשיכה,

אולי מישהו ישים לב..

שהם קוראים לעזרה .