הכאב עטף אותי כל אותו הלילה הרוח שנשבה וניסתה את כל כוחה להרגיע,
רק הכתה בי קשות,הציקה וגרמה לדמעות לצוף בזווית העין.
כולם חשו בכך ואמרו שזה מהתרגשות .
הכוס נשברה, זיקוקים חגו בשמיים כאות של שמחה, קריאות המזל טוב נשמעו בלי הרף ובלבי ראיתי את הסוף .
רציתי לבטל את הכל . הם לא נתנו לי, חשבו על האולם , השמלה, הקטרינג ועל כל ההצגה.
"מה נגיד לאורחים, למה מבטלים?" על הכל הם חשבו רק לא עליי ולא על חיי.
חיוכים זרמו ללא סוף מהמשפחה, מהחברים, גם מכל מי שידע שיומיים קודם רציתי לבטל הכל, אך הם שמחו שהצליחו להניא אותי מלעשות זאת .
"איזה הישג" .
אין מה לדבר , שמלת הכלולות החמיאה לי , גם השמלה שהחלפתי בהמשך.
התקליטן היה מעולה והאוכל מצוין, הריקודים זרמו אל תוך הלילה ואני זרמתי איתם, הוודקה נשפכה והזיעה נטפה שם כיין.
חיוך היה מרוח גם על פניי, פשוט דמיינתי שאני בשמחה של מישהו אחר, לא שלי.
לא פעם קראו לי שחקנית , אלא שהפעם ידעתי שאני משחקת את תפקיד חיי.
שלום אחרון ופרדה מההורים , נכנסנו למכונית ונסענו לבית המלון.
ניגשנו לדלפק ופקיד הקבלה הושיט שני מפתחות, אחד לי ואחר ליוסי.
עלינו יחד במעלית השתיקה ששררה הכבידה יותר מהתיקים שסחבתי.
יוסי הראה לי את החדר, בדק שהכל בסדר , לחש "לילה טוב." ועבר לחדר הסמוך.
החדר היה גדול ויפה כיסוי המיטה התאים לוילונות שסביב והכל בלבן עם רקמה, כיאה לחדר כלולות. על הכריות היו שוקולדים בצורת לבבות וסלסלת פרות ענקית הייתה מונחת על השידה עם כל פרות העונה, דובדבנים ענבים שסק גם פרות טרופיים אננס מנגו קיווי ועוד .
היה שם גם כרטיס ברכה מהנהלת המלון "מזל טוב לזוג שזה עתה נישא."
נכנסתי למקלחת לפשוט מעליי את שמלת הכלולות, התקלחתי ולבשתי כותונת שארזה לי אימי. כותנת קצרה ושקופה בעלת כתפיות דקיקות ושזורת פרפרים, בחוטי משי מוכספים.
נכנסתי למיטה וחשבתי מה יהיה מחר. צלצול הטלפון הבהיל אותי ומיד עניתי.
"לילה טוב חמודה" נשמע קול סקסי מהעבר השני ולפני שהצלחתי להבין מי זה , הוא הוסיף:
"אני יודע שהיה לך ערב קשה. אני מצטער על כל מה שהיית צריכה לעבור בגלל השטות הזאת של דודה פרידה. אני מניח שבדור שלנו זה כבר לא קיים ואף אחד לא יעבור את הסיוט הזה יותר."
"אני בטוחה שגם לך לא היה קל." פלטתי
"גם אני מצטערת שזה היה צריך להיות ככה." המשכתי באותו הטון הסקסי שלו בלי להבין מדוע.
"לי זה דווקא לא היה כל כך קשה. לפניי עמדה כלה יפיפייה ויכולתי לדמיין שזה אמיתי."
שקט ארוך נשמע על הקו ובגופי עברה צמרמורת בלתי מובנת.
"כבר קבעו לנו תור למחר ברבנות, כפי שהבנתי והכל יהיה מהר יותר מכפי שחשבת." הוא הוסיף והרחיק ממני את ההרגשה הזאת.
"תודה." לחשתי
"ליל מנוחה. " הוא אמר וניתק.
שוב צלצל הטלפון ,חייכתי. אלא שהפעם זאת הייתה אימי .
"מה שלומך ילדה שלי ?"
"היה יכול להיות יותר טוב ,לו רק לא היית מתפתית להסכים לשידוך הזה וקבלת את ההצעה של דודה פרידה ואת טבעת היהלום הזאת שאני רוצה להשליך מהאצבע שלי, לכל הרוחות ."
"את יודעת כמה שאני מצטערת על כך. את יודעת איך זה אצלנו , רוצים להשאיר הכל במשפחה. כמה פעמים אני אספר לך שדודה פרידה דחקה בי לעשות זאת ."
"כן כן אני יודעת – בעבור טבעת יהלום מכרת אותי ומאז נתקע לי המזל עם כל מי שיצאתי. אני בחיים לא אבין אתכם. ממש נבואה שמגשימה את עצמה על אף רצונותינו ."
"טוב אז עכשיו את עשית מה שהרב אמר לך לעשות, מחר תתגרשו ותהיי חופשייה לבחור את בחיר לבך בעצמך "
"ומה דחפת לי את הכותונת הזאת ,אפשר לדעת ? כאילו לא ידעת שבקשתי שני חדרים נפרדים."
"אני יודעת , אבל חשבתי שהכל יכול לקרות"
"טוב אמא אני עייפה אני אדבר אתך מחר. ביי"
הכל יכול לקרות, מה היא חשבה לעצמה ?
נדודי השינה אפפו אותי, אך בטרם יצאתי למרפסת הבחנתי בצל שלו משתקף מהמרפסת שלו אל המרפסת בחדרי . חשבתי אם כדאי לצאת והרגשתי צורך עז , אז לבשתי מעליי חלוק, התואם לכותונת ויצאתי כשגבי פונה אליו .
איתרתי מטפחת ואחזתי בה קרוב לעין . לא מבינה מה בדיוק גרם לי לעשות כך ופתאום הוא פנה אלי ,
"אורית את בסדר?"
"כן, יצאתי רק לשאוף אויר. "
"גם לך קשה להירדם?"
"האמת שכן." אמרתי ואז הוא הזמין אותי לרדת ללובי לשתות משהוא.
נפגשנו ליד המעלית, לאחר שהחלפתי בגדים ושוב במעלית הרגשתי מבוכה וחוסר שקט.
התיישבנו בלובי והוא שאל אם ארצה לשתות יין טוב, עניתי בחיוב וללא היסוס למרות שאיני שותה בד"כ .
לפתע הגיע שמפניה עם זיקוקים והמלצרית פתחה את הבקבוק במקצוענות ,חייכה ואמרה "מזל טוב ,זה על חשבון הבית"
הרגשתי נבוכה , אם רק הם היו יודעים שאנחנו מחר מתגרשים . שאנחנו בכלל בני דודים, שבקושי מכירים.
הוא גם היה נבוך ומיד שאל אם אני רוצה להחליף את השמפניה במשהו אחר.
אמרתי שלא נעים ושימזוג, כי הם כבר פתחו את הבקבוק.
"באמת לא כדאי לבזבז בקבוק שמפניה ." הוא אמר וחייך
היה משהו בחיוך שלו, שהוציא אותי משלווה ואפילו כעסתי על עצמי בשל כך.
שתינו את השמפניה בלי להרגיש , בהתחלה בשקט ואחר כך התחלנו לצחוק ללא הפסקה.
"דודה פרידה המגניבה הזאת, ממש מכשפה." הוא אמר וצחק.
"הילדים שלנו לא יינשאו לעדות אחרות ,נקשור ביניהם כבר מינקות, שחלילה לא יברחו לנו " אמרתי בצחוק ולגלוג.
"כן רק שהיא לא לקחה בחשבון שאני לא אשאר בארץ ולא אכיר אותך בכלל." הוא הוסיף באותו הטון וצחק.
"כן, ולא לקחה בחשבון שאולי נתאהב במישהו אחר."
"את לא מבינה מאיזה פרוייקט היא הוציאה אותי כדי לבא לכאן ,מיד עם הנחיתה היא לקחת אותי לאולם, להינשא . אני לא מאמין שהסכמתי לזה."
"אבל תודה שזה גם פרוייקט בפני עצמו" אמרתי והמשכנו לצחוק.
"האמת, גם לי לא היה הולך עם אחרות ,הרגשתי שהמזל שלי תפוס."
פתאום הוא הפך להיות רציני יותר.
"וגם לי זה הרגיש ככה ,עם כל מי שיצאתי והחלטנו להינשא, זה היה מתפוצץ סתם."
"עד שאמא שלך דיברה עם אמא שלי והזכירה לה מה שעשתה דודה פרידה." הוא נזכר.
"הוי דודה פרידה . ואיך שהאימהות שלנו הסכימו לשטות הזאת" נאנחתי
הוא מזג בעדינות שוב לשתות הרים את הכוס שלו ואמר:
"אבל האמת ,לא ידעתי שיש לי בת דוד כל כך יפה ."
השפלתי את מבטי והרגשתי את חום הגוף עוטף את פניי.
"וביישנית." הוא הוסיף ואני חייכתי .
"לחיים." הוא אמר ושתה.
"את לא זוכרת אותי בכלל? היינו נפגשים אצל סבתא רבקה".
"אולי קצת , היית גדול יותר משאר בני הדודים ועזבתם כשהייתי ממש קטנה."
"גם אני זוכר אותך במעורפל ובכלל יש בינינו איזה שמונה שנים הבדל בגיל, אם אני לא טועה."
"כן גם אני חושבת כך." אמרתי
"הייתי בן ארבע עשרה, כשעזבנו."
"ואני הייתי אז בת שש." אמרתי .
"ואמא שלך שמרה על הטבעת עשרים שנה?" אמר בתדהמה.
"על הטבעת ועל סוד השידוך הזה" הוספתי.
"ומה עם דודה פרידה , היא נישאה?" צחקתי מהשאלה ואמרתי
"לא ,היא נשארה בתולה זקנה" התפוצצנו מצחוק.
אחר כך הוא ניגש לדלפק, עקבתי אחריו בעיניים, פתאום הוא נראה לי נחמד וסמפטי. רציתי שהוא כבר יחזור לשבת לידי אבל הבחנתי שהוא כותב משהו .
הוא חזר לשבת, הסתכל עלי וחייך.
"מה?" שאלתי והרגשתי התרגשות עצומה, משום מה.
המלצרית ניגשה אלי והושיטה לי מפית מקופלת. פתחתי את הקיפול וחייכתי,הרגשתי איך פרפרים עולים לי מהבטן אל הלב ומשם למעלה, התפרפרתי אחריהם עד העננים.
"אפשר להציע לך חברות?" קראתי והתחלתי לצחוק כמו נערה מתבגרת שזה עתה קיבלה את הצעת החברות הראשונה בחייה.
הוא מתוך מבוכה החל צוחק יחד איתי, עד שאמרתי לו,
"אתה יכול לנסות." והמשכנו לצחוק . הוא ניסה למזוג שוב מהשמפניה, עד שהבחין שלא נשארה אף טיפה וזה ממש גלגל אותנו בצחוק.
"טוב שתינו מספיק אולי כדאי שנעלה לישון קצת." אמר.
"כן גם אני חושבת כך." אמרתי בהססנות.
כמעט שלא יכולתי לעמוד, הוא הושיט את ידו ועטף אותי בזרועו החסונה. עלינו במעלית והגענו לחדר, כשברקע מלווים אותנו, צחוקים של מבוכה.
"הגענו לחדר שלך,לילה טוב יקירה" ואחרי שתיקה הוסיף,
"היה לי נעים מאוד"
"גם לי היה נעים מאוד, לילה טוב" אמרתי וחמקתי לחדר.
סגרתי את הדלת והצטערתי על תגובתי המתחמקת.
שוב לבשתי את הכותונת אלא שהפעם היא דיי מצאה חן בעיניי.
לפתע שמעתי שלוש נקישות בדלת...
פתחתי ולפניי עמד יוסי ואמר ,
"אני מנסה לקבל תשובה להצעה שלי"
חייכתי והזמנתי אותו להיכנס לחדר. תוך כדי שנינו שלחנו יד לידית הדלת וביחד העברנו את השלט- 'נא לא להפריע!'
©
