פנטסיה

ובלילה ההוא חלם המלך

חלום מפתה ומסעיר

על גג ארמונו רוחצת בת שבע

היפהפיה בבנות העיר

ויתעורר דויד וליבו כפרפר

מרפרף בתקווה  נסתרה

ויקום חיש קל ויטבול בטהרה

ויטול כינורו וייצא בחשאי

מגשש דרכו ברעדה

מרחף במעלות השיש הבוהקות

את נפשו הוא עצמו לא ידע

קרניים חיוורות של ירח במלואו

האירו את גג הארמון

בלב נפעם יצא ויירא

מציאות העולה על  דמיון

ויוציא כינורו ויאחז קשתו

ויפליא בניגון מלאכים

תלתלים אדומים  על עיניו

ותעל בת שבע מן הרחצה

והיא טובת מראה עד מאד

ותרעד ותיפול אפיים ארצה

מול פני המלך ירום הוד

והמלך דויד נשאה על כפיו