ב"ה
יי
מעשה בהלך יפה תואר אך דל \
שכיתת רגליו מעיר לעיר \
להרויח מנת יומו \
כך כילכל מעשיו \
בליבו נשא תפילה \
וברך הבורא על כל מעשיו\
הגיע אל חוף ים נתוש \
התיישב לו במקום מוצל \
להשיב נשמתו ולפוש \
בנתיים עליו נפלה תרדמה \
וחלומות מוזרים פקדוהו במהרה
לא הרחק מ שם הסתובב לו עכברון אפרפר \
מחטט באשפה שהשליכו עוברי אורח \
נבר בין עצם סדוקה שאותה כירסם כלבלב \
פגע בשארית אבטיח מתוק \
ונפלה עינו על דבר מה מנצנצץ בוהק למרחוק \
קרב וגילה טבעת ועליה אבן חן \
הוקסם מן הבוהק \
אך בבטנו הרעב כירסם \
נגס באבן ומאום \
בחותם גם לא רוותה רוחו \
תפס בטבעת והשליך הרחק \
כמובן בכעסו.
התעורר לו העלם משנתו \
תחילה לא הבין היכן הוא \
הרי היה בדרכו \ ראה את העכברון
מקפץ אנה ואנה נגע הדבר לליבו \
הוציא פיסת לחם, חתך והשליך לעברו \
כעבור דקותיים הבין העכברון כי הנה יש כאן פת \
אולי לא ממש כלבבו \
אך דיי בה כעת להשביע רעבונו
אכלו אלה השניים ההלך והעכברון \
כל אחד במשורה כדי רעבונם \
ונפנו לדרכים שונות \
זה לחזר אחר אשפתות \
זה לתור העולם \
והטבעת עודנה מונחת לא הרחק \
בין שברי חרסים \
ושלל צדפות \ חוזר העכברון אל הגל העכור \
עלה באפו ריח מאפה בין השברים \
וההלך ראהו ובנתיבו הטבעת \
לקחה לבחון מכל צד \
התפעל מזיוה \
ואמנם נסתר היה מן העין\
דבר מה הכתוב בתחתיתה.
והטבעת היתה של מלך עשיר ידוע לרוב \
איכה הגיעה אל האשפתות זאת ההלך לא הבין \
אך החליט בלבבו להשיב האבדה \
גם אם תארך דרכו \
ממילא לא התווה דרכו מלכתחילה.
נשא ההלך רגליו \
נופף לעכברון לשלום \
שמצידו המשיך משם הלאה \
כאילו נשאו חלום
הולך לו ההלך \
שואל עוברי דרכים \
האם הם יידעו כיצד אל המלך מגיעים \
מנידים הם בראשם \
זה אומר לך צפונה \
השני מלמל דרומה \
ולבסוף הבין ההלך כי הינו נע פשוט במעגלים \
את טבעת החותם ברצונו להשיב \
אך אינו יודע אל נכון \
מהי הדרך מהו הכיוון הנכון.
נשא ההלך תפילתו בקול\
ואמר כי מבקש הוא להשיב אבדה \
אם ייטב ניחא \
ואנא תתבהר דרכו \
וגם כבימי הרגלו מצא עבודת שכיר יום \
להרויח לחמו.
ברך על אכלו \
נשא עיניו לשמים והודה לבורא על טובו וחסדו.
לעת שנתו שוב חלם את אותו חלום מוזר \
העכברון האפרפר מדבר אליו \
ואומר כי עליו לפנות דרומה \
אל עיר הנמל \
ובאחד הבתים נמצא המלך \
מבקר את נתיניו \ ומוטב לו כי יזדרז \
כי על המלך לשוב לארמונו \
בצהרי היום וכבר למחר \
התעורר ההלך משנתו \
אסף בזריזות חפציו המועטים \
ונפנה אל עיר הנמל עליה חלם \
שם באחד הבתים המטים לנפול \
מצא את המלך מוקף בנתניו \
יושב למראשות ישיש \
האוחז בידו \
ועגומות פניו.
נרתע ההלך מלגשת ראה את צערו של הישיש \
והמלך עיניו העצובות הרעיפו אהבה על נתינו \
לפתע בקעה אנחה כבדה \
השיב השיש נשמתו לבוראו \
עצם המלך את עיני הישיש \
נישקו במצחו \
ונתניו חלקו לנפטר כבוד אחרון \
נצמד ההלך אל דופן קיר הבית \
נרגש למראה עיניו \
עבר המלך שחוח ראש על פניו ונעצר בקרבתו \
הביט אל ההלך וההלך מביט בו \
והמלך שואל ללא מילים מה חפץ לו \
הוציא ההלך את הטבעת להשיבה \
וקד כמנהג והמלך ליטף בחיבה את ראשו
המלך חקר אודות מוצאותיו \
מדוע נודד הוא בדרכים \
ואשה האם יש הממתנת בבית \
או שמא ילדים \
השיב ההלך כי טרם הקים לו בית \
והגיע עד להנה להשיב אבדה \
אמר לו המלך אולי זאת ועוד כמה \
ועוד חקר אודותיו ונתמלא תמיהה \
חייך אליו כאל בנו \
וההלך עצמו מצא מרגוע לנפשו
ביום המחרת יצאה חבורה גדולה \
לשאת את ארון הנפטר אל הקבורה \
חלקו כבוד לישיש הנסתר \
ואחר המשיכו אל ארמון המלוכה \
המלך בראש, לצידו ההלך \
אחר נתיניו \
לבסוף ושאר נושאי משא הכבודה \
הגיעו אל ארמון פאר \
ומן הדלת פרצה בסערה נסיכה יפיפיה \
הגיעה עדי אביה האוהב \
עיניה אורו למראהו \
ואל ההלך אף פנתה ובליבה ידעה \
וההלך כאילו ברק היכהו \
לא המיש מבטו ממנה \
המלך חייך לעצמו הן משמים הוליכו \
וזיווג כשר לביתו נקרה לפניו \
ומה נפלאות דרכי השגחה \
העכבר הנובר מזונו \
עלם יגע בעולמו \
והמלך התר בממלכתו
י"ט בסיוון התשס"ח
22.06.08
