פגישה עם גיא
ביום חמישי,יום פגישתי הרגיל עם גיא – יום חמישי שלפני יום הזיכרון 2004- התחיל הבוקר באופן מסוייט...ב0630 כהרגלי מדי בוקר אספתי את העיתונים מסף דלתי.הכנתי לעצמי את מאג הקפה הראשון של הבוקר והתחלתי כהרגלי לעלעל ב"ידיעות אחרונות" ולאחר כרבע שעה עברתי ל"מעריב". ואז חטפתי את ה"בומבה" ישר לפרצוף: מעל כותרת העיתון התנוססה הפנייה לכתבה על החווה הסינית במוסף סוף שבוע של העיתון.עלעול בכותרות הכתבה שבמוסף זרק אותי שוב למאורעות המלחמה הארורה ההיא.החלטתי שלא לקרוא את הכתבה (מהכותרות שקראתי שיערתי מה עשוי להיכתב בכתבה) ובה בעת המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה לבטל את פגישתי היום עם גיא,כפי שנהגתי בשנים האחרונות בפגישותינו המתוכננות לפני חגים,ימי כיפור וימי הזיכרון...
יצאתי כהרגלי מהבית בסביבות 1000 לסידורים עלומים,ואז גמלה ההחלטה בליבי שלא לבטל את הפגישה עם גיא, למרות כותרות הבוקר בעיתון ולמרות יום הזיכרון הממשמש ובא, וזאת על מנת להתחיל במפגשים המוקלטים שתכננו,על מנת לשבור את מחסום ההתעסקות שלי במפגשים בינינו-עם כל הכרוך בזאת...הגעתי בשתים לפגישתי עם גיא,ביחד עם מכשיר ההקלטה המתוכנן לשמש "פותר הבעיות" של מפגשים טעונים אלה. בתחילת הפגישה החל הריטואל הקבוע של ההכנות לקפה,כי הרי לא בטיפול מדובר כי אם במפגש חברתי שבמקרה האחד שרוט כולו ואילו השני,לגמרי במקרה מטפל בשרוטים ,כמותו.גיא הלך להביא חלב ואילו אני הפעלתי את הקומקום ופתחתי את מכשיר ההקלטה בציפייה דרוכה לבאות...הרגשה טובה לקראת המפגש הזה,כלל, לא היתה לי. גיא חזר וכהרגלנו הכנו את הקפה החביב עלינו,תוך התבדחויות הדדיות על הלובות הסובבות אותנו,כאילו אין מחר...אנחנו מתבדחים והקופסא השחורה מקליטה אותנו ברציפות ובדריכות ,כאילו ניחשה שכל הצחוקים והחרטה שאנו מרעיפים אחד על השני מטרתם להוביל אותנו אל הדבר האמיתי,שסרט ההקלטה כה דרוך אליו...
לגמנו שתיים שלוש לגימות מכוסות הקפה שלנו ועם גמר ריטואל הפתיחה הרגיל-ראה בדיחות לובה במקרה הזה למעלה-הובלתי אותנו לדבר האמיתי-ותמיד אני הוא זה שמוביל ,משום מה,לדבר האמיתי- לפשר הפגישה המוקלטת בינינו...בפתיחה ציינתי בפני גיא את הסנוקרת לפרצוף שחטפתי הבוקר בקוראי את כותרות כתבת החווה הסינית במעריב.ואז פנה אלי גיא וניסה להסביר לי בדרכו המלומדה את פשר "חוויית" הטראומה העוברת עלי...וכזה הוא גיא:על מנת לתת לי הרגשה טובה בביקורי אצלו הוא נוהג להרעיף עלי תזות מקצועיות,תוך נתינת הרגשה שבסה"כ מדובר בשיחה מלומדה בין שני אנשים משכילים בפקולטה למדעי המוח ,רק שחבל שמדובר פה באיזושהי שריטה במוח...וכך ניסה גיא לדבר על ליבי והסביר לי את מהות הטראומה וסיבותיה ואת מהות התנהלותי במפגשים הרבים שעברנו ביחד.וכל זאת בקול שקט ומרגיע,כאשר אני ,בעצם ,כבר לא נמצא שם,כי אם במקומות אחרים ,לגמרי...הרגשת מחנק עצומה עופפת אותי,זיעה קרה מכסה אותי ואני שומע את גיא בעירפול חושים מוחלט, משל הורדמתי שוב לניתוח.ואז גם קורה הדבר המאוס ביותר במפגשים האלה בינינו ואני שוב נשבר...איני יכול לתפקד ולהגיב כהלכה,איני יכול לשמוע את קולו המזמזם באוזני כצירעה טורדנית שאינה מרפה מטרפה,איני יכול לחשוב על כלום והריק אופף אותי בעבותות חנק העולות אט אט אך בטוח מביטני במעלה הסרעפת ומגיעות לצווארי באוחזן בו בלפיתת חנק עצומה ובלתי מתפשרת.איני יכול לעשות דבר ואני מרגיש אבוד וחסר אונים כאשר תופעה מוזרה זאת מחליטה להשתלט עלי וללפות אותי בעוצמה בלתי ניתנת לתיאור.ומבעד הערפילים האופפים אותי אני שומע את נעימת קולו של גיא המנסה לחדור אלי ולהיות שותף לרגשותי,וזאת מתוך אי ידיעה שבמצבי זה אין לי שותפים,איני רוצה שותפים ואיני זקוק לשותפים.
אט אט אני "חוזר"לעצמי וידידי הצמוד והחונק מרפה ממני,ואז אני יכול להגיב גם לדבריו של גיא,שבעקשנות ראו
ייה לציון מנסה לדלות ממני את העובר עלי. ולך תסביר לבן אדם שבסה"כ אני רוצה להגיע הביתה בשלום וללא שבירות מוזרות ומיותרות.לך תסביר לבן אדם שאני מפחד פחד מוות מיום הזיכרון,פחד שמאורעות החווה הסינית קטנים על ידו.לך תסביר לו שאני מפחד לשבת עם ילדי ואשתי אל מול הטלויזיה ביום זה ,שמא,אני אשבר ואתפרק לגורמים מולם-ומזל גדול יש לי שאשתי משלחת אותי לחדרי ברגע שהיא קולטת שהרגע הגדול-רגע השבירה- הולך ומגיע...
גיא,בכל זאת ,מתעקש להתמיד בקו הטיפולי שלו-ומי אני ההדיוט שאחלוק עליו...לאחר שאני חוזר לעצמי ממחוזותי האחרים מתעקש גיא לקחת אותי שנית לחווה הסינית.לך תסביר לבן אדם שזהו ,חלאס ,נמאס לנו לנסות לגעת ולהיכוות בכל פעם מחדש...אני מתחיל לתאר את מאורעות החווה הסינית,בתחילה בנימה מרוחקת ובטון דיבור קר לחלוטין,כאילו אני מדבר על משהו שרחוק ממני ואינו שייך לי,הלוואי,אולם חיש מהר נבקעים בקיעים בנעימת קולי ואני שוב נשבר,משום מה...עוברות דקות ואני חוזר לעצמי ובהמרצתו של גיא ממשיך לספר את החוויות הקסומות והמופלאות שעברנו בחווה הנוראית ההיא וזאת על מנת להישבר חיש קל שנית-מה נעמה לנו שבירתנו...דקות חולפות עד שאני אוסף את השברים סביבי על מנת להמשיך לספר את מאורעות גבורתנו ולסיימן בשלום,לקראת סיום מפגש חברתי פורה נוסף עם גיא.
עליז וטוב לבב אני מסיים את פגישתי עם גיא תוך איחולי חג שמח הדדיים ואין לי כל ספק שאחד מאיתנו יעבור את החג בשלום.לגבי השני,ימים יגידו...
