יצירות אחרונות
יֵשׁ בְּכוֹחָם🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -16/04/2025 14:44
אַפְּרִיל בְּפּוֹרְטוּגָל (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -16/04/2025 13:46
זרעי תקווה (3 תגובות)
מרים מעטו /שירים -16/04/2025 12:49
אני או הוא (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -16/04/2025 07:18
כַּלָּנִיּוֹת (11 תגובות)
אביה /שירים -16/04/2025 07:08
ישראל. אפריל 2025 (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -16/04/2025 04:55
על הצלחה וכישלון (2 תגובות)
ארווין קליין /הודעות -15/04/2025 23:14
מרד העונות (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -15/04/2025 20:49
בן אנוש מלאכת מחשבת /לבמת הדיון של נורית ליברמן (18 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -15/04/2025 18:47
צורך ורצון (8 תגובות)
אילה בכור /שירים -15/04/2025 15:29
סיפורים
חולצת אהבה
הוא הגיע לחוף מבודד, לאחר שאהובתו נפרדה ממנו לבלי שוב.
הוא מאן להתנחם, חיסל עסק מבטיח, מכר את ביתו ובלא להיפרד מידידיו, ירד בחשאי דרומה והתמקם באי אלמוגים, עם עוד כמה תימהונים שתקנים, שידעו לתת יד איש לרעהו בתמיכה ולא להטריד זה את זה, כל אחד וכאבו לעצמו. מדי ערב צייר את השמש בשקיעתה על גבי חולצה לבנה ולמחרת מכר אותה לתייר או לתיירת. תמיד נמצא קונה. לעתים בשעת הציור, זכה לרגעי חסד של התעלות נפש, ואז הרגיש שוב אחד עם אהובתו. געגועיו אליה הוליכו אותו על פני שובל הזהב שהותירה השמש על פני המים והזעיקו את האהובה אליו, מאי שם. יום אחד הגיעה לאותה נקודת חמד שכוחה, בחורה מתולתלת שער , שזה לא מכבר נגמלה מלקיחת סמים ונאבקה בנחישות על כל יום נקי משעבוד זה. היא התפרנסה מנגינה על גיטרה ושירה. במקרה, נפגשו על החוף, לאחר שהיא בפזיזותה קפצה למים ודרכה על קיפוד ים ששילח ברגלה עשרות קוצים צורבים. הוא ניגש אליה וכדי לנחם אותה נתן לה חולצה במתנה. לאחר שהביעה רצונה לראות את החיים מתחת למים, הסביר לה את הסכנות והם יצאו לסיור בים, שוחים וצפים ורואים דרך משקפת, אלמוגים ססגוניים, ודגים - אין סוף סוגים. נעם להם לחזור על כך מדי יום. פעם אפילו פגשו בתמנון ארך זרועות ועקבו אחריו. נראה שמסעם המשותף ריכך מעט את נוקשות המשמעת שבה הרגילו עצמם. דומה שהמשא האישי הפך פחות כבד במים,
בשניים.
בפשטות, סיפר לה על הפולחן שלו בשעת דמדומים וקרא לה להיות לצדו בעת שזה קורה ולקחת חלק ביופי ובכאב. היא שרה לידו בקול חרישי ורך, כשהיא נמנעת מלגעת בו ולו באצבע. במשנה להט, המשיך לצייר שוב ושוב את השמש בשקיעתה אך מאליו, נשתזרו ביצירתו, יותר ויותר תווי פניה של אותה נערה, עד שבסופו של דבר , מצא עצמו באותם רגעים של חסד-התעלות-הנפש , מתמזג עם הדמות שלצדו. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |