הפחד שקפא

הפחד שקפא

 עיבוד לסיפור של  אלעד בני בן ה-12

בעקבות טיול-חורף בחרמון

באותו בוקר, כשיעל התעוררה משנתה, היא מצאה על המקרר פתק:

"יעל היקרה

 יצאנו לעבודה ולסידורים

 נחזור מאוחר

שיהיה לך יום מקסים

אמא ואבא"

זה היה בחופשת החנוכה, ויעל החליטה להגשים חלום שחיכה להזדמנות המתאימה. היא התקשרה לחברתה הטובה רוני ושיתפה אותה ברעיון. רוני התלהבה והשתיים החלו לתכנן את הפרטים.

מאז שחגגו מסיבת בנות-מצווה משותפת, חשו השתיים שבהעפילן עוד שלב, מילדות לנערות, החלו לבלות יחד זמן רב, נותנות דרור למאווייהן, חולקות סודות כמוסים.

בחוץ הכה הגשם, רוחות שרקו וקו הטלפון הופרע מפעם לפעם. רוני עשתה דרכה לביתה של יעל.  ושם, בחדר החמים והאהוב, שקירותיו שומרי סוד וספוגי נעורים, הלך ונרקם מסעם - מושאם.

היעד היה ראש-הנקרה. הם תכננו לפרטי-פרטים כיצד יבלו ואיך תעבור עליהם החוויה. בשלב מסוים החליטו לצרף גם את איתי ויואב. הבנים, כמובן, הגיבו בהתלהבות ולאחר שארזו את המטען, יצאו לדרך.

הרכבל שלקח אותם למעלה היה מספיק גדול כדי להכיל את ארבעתם.   לאחר שהתיישבו בנוחות וסגרו את החגורות, נשמע קולו של המאבטח, והרכבל החל לנוע. בקצב איטי ומהנה הם עלו במעלה הצוק, חווים את הטיפוס ונהנים מהנוף הקסום. קר מאוד היה, רוחות נשבו והפרו כמעה את נינוחות הנוסעים.

לפתע, כשהיו בגובה בו הנוף נראה זעיר, נעצרו הקרונות.

צעקות קלות ורחשים נשמעו מכל עבר, מהנוסעים האחרים, פרט לארבעת החבר'ה ששמרו על קור-רוח ופטפטו ביניהם. אך ככל שגברה הרוח והאוויר נהיה קר יותר ויותר,  החלו להרגיש קור עז שעוטף אותם. בתחילה היו אלה הפנים, במיוחד הלחיים, ואז התפשט הקור לרגליים. האצבעות כאילו נתמלאו נמלים, ואחר-כך איבדו תחושה. הארבעה הביטו זה בזה ואט אט קפאו גם חיוכיהם. צעקות-הפחד המשיכו להישמע סביבם, אך הארבעה שרצו גם הם לצעוק, כאילו קפא גם קולם. כל אחד מהם חווה את הפחד באופן שונה. במבט שהוסט, ברגל שהוזזה לאט. הפחד מילא והציף את כולם. מחשבות חלפו בראשיהם. הם חששו מהקור, ויותר מכך-מהגובה. זה היה פחד עז, שלא הכירו קודם. בידיהם הקפואות אחזו אחד בשני וחיבקו זה את זו.

נדמה היה שגם הזמן עצר מלכת, אלא שאז החלו הקרונות לנוע.

איתי היה הראשון שהחל להזיז את איבריו. אחריו נועה, אח"כ רוני ולבסוף יואב.  הם נמתחו וחיוכים חזרו לעטוף את פניהם.

הם הביטו זה בזו, נהנים מהמתיחות שעשו ומשחרור-הגוף הנינוח.

ואז העבירה יעל את עיניה בין כולם, חייכה ואמרה:

"היי, חברה', קפא לנו הפחד!"