שברים

וכל תקוות אשר קיווינו,

וכל חלומות אשר חלמנו

התנפצו באוויר העומד, המתוח.

וכל מה שנותר הוא רק שני קברים,

והמוני רסיסי זכוכית פזורים לרגלינו

רסיסי זכוכית,

אשר מבעדם נקלט את קור המצבות,

שמסתתרות,

כמו מתביישות הן על מה שעושות,

מאחורי הצבעוניות השופעת של הזרים.

זֵרים זָרים,

שמקומם היה צריך להיות על ראש הגיבורים,

כעוטרים אותם בניצחון.

אך במקום זאת,

מונחים הם על קברם.

כמו מנוי וחתום איתם

לפרום כל  תקוות אשר טווינו,

כל חלומות אשר רקמנו.

הלכו הבנים.

הלכו---