שירים

תלתלים

 
יש לה תלתלים,
כך הכל התחיל, בתלתלים.
תמיד חשבתי ששיער מתולתל זה יותר יפה,
עם תלתלים אפשר לשחק, לשנות צורות,
מה כבר אפשר לעשות עם שיער חלק?
 
יש לה תלתלים,
תלתלים עגולים כאלה, חמודים,
לא קטנים מידי וגם לא גדולים, ככה, באמצע.
וכשהיא מפזרת אותם, אי אפשר להיות אדישים למראם,
גלים של חום זהוב מהפנטים.
 
יש לה תלתלים,
פעם אפילו היא נתנה לי לגעת בהם.
כשבאתי להושיט את ידי היא נרתעה לרגע,
ואז חייכה ואמרה "סליחה" .
בפעם הזאת גיליתי אותה,
משהו בעיניים שלה סיפר לי את כאבה.
 
יש לה עיניים,
כן לכולם יש זוג כזה.
ירוק, כחול, חום או שחור.
לה היה זוג אפור, אפור מנצנץ.
עצוב.
 
ואני חשבתי לעצמי
כמה מוזר שעד אותו רגע לא שמתי לב לזה בכלל,
הייתי כל-כך שקועה ביופי של התלתלים עד שלא ראיתי,
 או אולי לא רציתי לראות,
שגם לה כואב,
שגם לה קשה.
 
אולי יום יבוא ועיניה יתמזגו עם מתק שערה.
בינתיים נשארתי מחכה,
עם ספר פתוח ועיפרון קטן,
"יש לה תלתלים,
כך הכל התחיל, בתלתלים."
עם תלתלים אפשר אפשר לשחק ולעשות צורות,
"אבל לא עם הלב".
היא לחשה לי ונעלמה.
 
---------------------------
 
 
 
 
 
לא בדיוק שיר וגם לא בדיוק סיפור,
הייתי צריכה פשוט לכתוב,
ו"תלתלים" זה מה שעלה לי בראש :)
 
 
 
 
 
 
 

תגובות