שחר גלוי ראש

והעולם מואר כעת

בעורו של אדם-להבה

המפציע כמו ביקש

להוכיח בשרי על חטאות

עבר שנסלח.

תפילה שנאמרה-

או אבדה-

תועה במבוכי הזמן

בנבכי הנפש הדוויה;

להג שהושלך

או נשלח לדרכו-

לבנות עולם חדש

על חורבות הנפש שנדמה.

והעולם במה תחתיו.

ועורו האור, הטהור,

המילים נוגעות-לא נוגעות

בקצות המשמעות,

ננעלות כאגרופים

אלה באלה.

כמה אור בעדו.

כמה תקווה מפכה.

הלנצח אכפר על

היותי ראויה-

רעייה-

[או אולי בלתי ראויה?]

העולם מואר כעת

דמעות משתקפות בעורו

והזמן צולע הלאה

ומסרב

לחלוק עימי סודו.