תל אביב מעולם לא נראתה יפה יותר, היה ביופי של תל אביב באותו יום משהו שונה משהו מבשר על משהו לא ברור, היה ברור לכל מי שישב בכסית באותו יום שמשהו רע קרה ואנחנו עוד לא יודעים עליו.
המלצר ניגש אליי ושאל: "בשבילך כרגיל מר גל?", עניתי לו שכן, בתוך תוכי רציתי לשאול אותו אם קרה משהו, משהו באופן ההליכה שלו שידר רעות.
הצצתי מעבר לחלון, מולי עמדה שוממה החנות של שמרל האופטיקאי, שמרל מת לפני כמה שנים ומאז אף אחד לא נכנס לחנות, אשתו מתה לפני חודש.
"אהבתיה" של שלמה ארצי בקע מהרמקולים בכסית, בעודי שוקע במחשבות על דונה פוסטר, אהובתי מימי התיכון נעצר פתאום השיר והקריין הודיע על מבזק חדשות מיוחד:"אתמול בלילה בשעה 3:00 נקבע מותו של אהוד מנור, ההלוויה תתקיים מחר בבית העלמין של בנימינה בשעה 17:00 אחר הצהריים".
הדבר הראשון ששמעתי היה זעקות השבר שפילחו את חלל האוויר, כולם היו בהלם אנשים התחילו לשרוט את השולחנות היתה אפילו אשה אחת שקרעה את בגדיה, רב המלצרים ביקש מכולם להירגע אבל אף אחד לא הצליח לעצור את הדמעות, אשה שמנה אחת החלה לצעוק: "מכל האנשים למה דווקא אהוד למה למה אהוד על תלך" רב המלצרים ניגש אליה וחיבק אותה, הוא לחש לה:"תהיי חזקה זה לא הזמן להישבר לא עכשיו"
אני ידעתי שהדבר שאהוד הכי היה רוצה זה שאני אהיה בלוויה שלו.
המקום: בנימינה
הזמן: 2005
מזג האוויר: גשום
האוטובוס הישן עצר בתחנה, בנימינה מעולם לא נראתה יפה יותר, הקסם הישן של בנימינה התפשט באוויר, הרגשתי כאילו חזרתי בזמן ל1969 בזמן שלאהוד עוד היה שיער שחור.
השעה היתה 16:30 כך שהייתי חייב לרוץ לבית העלמין.
המקום: בית העלמין של בנימינה
הזמן: 2005
מזג האוויר: גשום
"אהוד אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותך אתה היית כל כך אחר הצעת לי כוס קפה ועוגת וניל שרנו ביחד את השיר שכתבת לי.........אהוד אתה היית כל כך ישר, מכל האנשים למה אתה אהוד למה" קראה בבכי חווה אלברשטיין.
ואז חנן יובל עלה לבמה, כבר שהוא כיוון את הגיטרה היתה תחושה באוויר שמשהו לא טוב עומד להתרחש משהו בפרצוף של חנן בישר רעות.
חנן התחיל לנגן את "ימי בינימינה" הוא שר קצת ואז עצר והחל לדבר:"אתם בטח תוהים מדוע הפסקתי לשיר, באתם להלוויה חשבתם רק נשיר נבכה קצת ונלך הביתה אבל מה זה לא יקרה, כולכם חושבים שאהוד היה תמים כזה צנוע אף פעם לא אומר לא, זין בעין אהוד היה מניאק היה גנב, כשסיימתי לכתוב את ימי בנימינה גם את הלחן וגם את המנגינה באתי עם היצירה לאהוד מנור וביקשתי שיתן חוות דעת, הבן זונה אמר: "תשאיר את זה אצלי כמה ימים אני צריך להסתכל אין לי זמן עכשיו" אחרי כמה ימים אני שומע ברדיו את ימי בנימינה שיר שנכתב על ידי אהוד מנור, אתם מבינים המניאק לקח לי את הקרדיט וכולם האמינו שזה שלו בגלל האח שלו וכל זה, אהוד התמים אה נוח על משכבך בשלום יא מניאק" חנן יובל אמר:"יא מניאק" והטיח את הגיטרה האקוסטית שלו בגופתו של אהוד, באותו רגע החלה מהומה גדולה, חנן יובל החל לצרוח:"הוא גנב לי את השיר אל תתנו לו את הכבוד" גידי גוב השתלט עליו חנן צעק לו:"עזוב אותי גידי עזוב אותי גידי" גידי גוב ענה לו:"חנן תירגע זה רק שיר תירגע חנן", כסאות החלו לעוף לכל עבר אנשים החלו לזרוק עשב אחד על השני, ורק אריק איינשטיין עמד בצד, אדיש כאילו כל העניין הזה לא קשור אליו בכלל, בטח חשב באותו רגע על אליפות העולם באתלטיקה ב1987 אולי חשב על הפועל תל-אביב, ואיזה מסכנים האוהדים.
