קר

 

ואני רק רציתי לאהוב אותך כמו אז,
לנשוף בעדינות על לחייך כשנופל לך עוד ריס קטן
ואולי להביע משאלה, אתה תבחר.

----------------------------

"אני כמו עץ" אמרת, "עץ עד".
ואת, את מחייה אותי אחרי כל סתיו.
אתה היחיד שהצליח לגרום לי לחייך, אבל לא סתם, באמת.

"על מה חלמת הלילה?", שאלתך הקבועה.
רק בגלל שידעתי שבבוקר אתה תהיה שם לקבל תשובה, התרכזתי לחשוב לפני השינה על כל מיני שדים ופיות,

שהסיפור שלי יהיה מעניין.

"ועל מה אתה חלמת?", אף פעם לא ענית לי בעצמך,
רק חייכת במן שובבות כזו שלא ממש הותירה לי מקום לספק...
וזה היה יותר מבסדר.

עברו כבר שני חורפים ואביב אחד מאז שהלכת,
וזה מוזר.
ואני לא מצליחה להיזכר במילים שאמרת לי לפני שנפרדת ממני, קר.

"תמונות חולפות בתוכי, הבזקים של מלחמה", שורות שבורות שמצאתי ממך.
אם יכולתי להקדים את החורף הבא, ולראות אותך.
זה לא באמת ישנה, הכל נגמר.

הם לא ניצחו רק אותם, הם ניצחו גם אותי ואותך.

"פווווו", הריס ניתק מקצות אצבעי, נופל אט אט,
קר.