טיפש בעל כורחו

טיפש בעל כורחו.

אי שם בצומת הדרכים המכונה יקנעם, מצוי אזור תעשייה קטנטן ומיושן. מחסני מזון מוזל, מוסכים ועסקים זעירים שונים, הפכו את הכביש החוצה אותו למקום שבו כל דאלים גבר.

התחרות המתנהלת דרך קבע על "מי מפריע יותר לתנועה" הפכה למעין שגרה בין התושבים הקבועים של הרחוב וספקיהם ובין עוברי האורח מחפשי המציאות.

כמי שחייב להגיע למקומות מעין אלה במסגרת עבודתו, נלכדתי שלא באשמתי במבוך התנועה והמתנתי בסבלנות לפורק והטוען שיפנו מעבר.

סבלנותי פקעה בדיוק ברגע שהפורק/טוען פינה את הדרך וחסך ממני לשנן את המילים המכוערות שאני שומר לעצמי במצבי חרום...

מיד עם תחילת נסיעתי זינקה מהכיוון הנגדי מכונית עם נהג מסוג "צח-צח" שבלם וחסם את דרכי והחל בשאגות "סע אחורה יה מניאק"...

ברגע הראשון רציתי לשאול אותו מה זה מניאק, אבל שטף הקללות שפרץ מפיו הבהיר לי שהוא לא יודע את התשובה ועדיף לא להביך אותו...

הילד הקטן והמפוחד שליוה אותו מנע ממני לשלוף את חרבי האפריקאית שאני נושא דרך קבע...

בחרתי בקונפליקט של הימנעות.

תחנת הדלק שהטיבה עימי שעה קודם, סיפקה לי עיתון. בקבוק השתייה באוטו הכיל מספיק לימונדה כדי להתמודד עם הצח צח על תואר בסבלנות...

תור המכוניות אחרי שמר על שתיקה.

הצח צח יצא מהאוטו ואיים שהוא יביא את כל החברה מיוקנעם והלך לבצע את שליחותו בחנות הסמוכה.

כשחזר אחרי דקות ספורות הכה בכפות ידיו על חלונות מכוניתי כדי להמחיש את איומיו.

הבחנתי מיד שידיו היו נקיות הרבה יותר מפיו... זה עודד אותי...

פתחתי את החלון ושאלתי אם הוא רוצה גם להרביץ לי...

"חכה יה זב..." אמר, "הוצאת עלי סכין" ועוד סדרת קללות "אתה תשלם על זה"...

לא הבנתי את הדימוי אבל הבנתי שמחכה לי אמבוש בקצה הרחוב...

הצח צח נכנס לאוטו, נסע רוורס בפראות את מאת המטרים אל החופש כשאני מתכנן במוחי את פיגוע הדריסה העומד לבוא...

ההפתעה לא איחרה לבוא.

הצח צח נסוג ונעלם, הדרך התפנתה ופיגוע הדריסה נמנע!

חיוך מטופש של ניצחון נסוך על פני. עוד ניצחונות כאלה ואבדתי....