סיפורים

חלשה.

 
"אני צריכה לכתוב", את אומרת לעצמך, מנסה לשחזר משפטים שציירת בראשך.
ונדמה כי רק ככה את יכולה להמשיך, רק ככה את נותנת לעצמך להבין.
"אני צריכה לכתוב", את משננת בתוכך, מתיישבת מול מסך שעוד רגע יקרין
אותך בפסקאות.
וזה כבר מעבר לסתם, מעבר לניסיון לראות אם את טובה, או גרועה,
זו פשוט הדרך היחידה שלך, התרופה שלך, לחיים, שלך.
 
קולות נשמעים ברקע, את בוחרת להקשיב, את בוחרת רגעים,
מנגבת דמעות של 'שוב פעם נכשלת', ונושמת.
מילה ראשונה, טיפה רועדת, מקבלת משמעות במילה נוספת ועוד אחת ועוד...
עד שכבר נגמר לך הכוח, להיות חזקה, והסוף שמגיע וחותם שהיית כאן,
שניסית.
 
ולפעמים, זה לא מספיק, ואת יודעת, ונכנעת.
שותקת ונותרת עירומה מול הדף.
חלשה.
 
"אני צריכה לכתוב" את אומרת לעצמך.
"תכתבי,
כי אין לך ברירה.
תכתבי,
עד שכבר לא יכאב."
 
 
 
 
 
 
 

תגובות