מיכל אשת שאולי
פרק 1 .
מר שאולי ישב בחדרו במשרדו המרווח. ריח הצבע הטרי עדיין עמד באוויר. היה זה יומו הראשון במשרדו החדש . בחדר שרר אי-סדר מוחלט. עשרות ארגזי קרטון היו פזורים בכל מקום אפשרי.
הדבר נבע לא בגלל נטיה של מר שאולי לאי-סדר. נהפוך הוא. מר שאולי היה אדם מאוד קפדן ותמיד דאג לסדר וניקיון. גם בלבושו הקפיד מאוד. לא היית תופס אותו בבגדים שאינם נקיים ומגוהצים למשעי, תודות לעזרתה של אשתו מיכל .
האי-סדר נבע מהמעבר ממשרדו הקודם, ששכן בבנין ישן נושן, באחד מהאזורים המוזנחים של העיר.
יום אחד החליט מר שאולי לעשות שינוי בחייו ורכש משרד חדש באחד ממגדלי היוקרה בצפון העיר.
מר שאולי ישב בכורסתו החדשה והנוחה. לפניו, שולחן משרדי גדול ורחב, ריק מניירות וממסמכים ועליו כבר היו מונחים מסך מחשב , מדפסת , שני מכשירי טלפון ושני עטים מצופים בזהב , שקיבל מהוריו ביום הסמכתו לתואר. הוא נשען לאחור וצפה בהנאה גלויה בחדרו הנאה.
מאחורי גבו היה חלון גדול שהשקיף על העיר מגובה של הקומה השלושים ושלוש. על הקיר מימינו כבר נתלו כל התעודות והדיפלומות וממול עמדה הסיפריה החדשה, שהכילה את ספריו ואת תיקי הלקוחות. בפינת החדר היו מסודרות ארבע כורסות מסביב לשולחן עגול . גם משם אפשר היה לצפות ולהשקיף על הנוף מבעד לחלון רחב מכוסה בווילון ונציאני , שסינן את השמש.
בעודו מתרווח בחדרו נכנס שליח לחדר המזכירות הסמוך והניח מעטפה צהובה עבור מר שאולי . מעטפות כגון זו היו מתקבלות במשרד כמה פעמים בכל יום . לא היה במעטפה שום דבר יוצא דופן, מלבד הערה שנכתבה בדיו אדומה "אישי! למר שאולי בלבד! ".
"זה בשבילך שאולי", אמרה שוש בהיכנסה לחדרו, והניחה את המעטפה על שולחנו. מר שאולי הוציא מהמגרה סכין לפתיחת מעטפות ושיסע את המעטפה. דף שנתלש מיומן ישן נשר אל חיקו . הוא זיהה את כתב ידה של מיכל אשתו .
הוא קרא לאט : " אל תדאג לי ! האוכל שלך במקרר . צריך רק לחמם במיקרו."
מר שאולי לא הבין. מיכל מעולם לא כתבה לו פתקים, בוודאי לא היתה כותבה לו שלא ידאג לה. ולמה כתבה לו דווקא על האוכל? הוא חייג לביתו . הטלפון צלצל וצלצל ללא מענה.
"אולי יצאה לקניות", מלמל וחייג לטלפון הנייד של אשתו . לאחר מספר צלצולים ענה לו המשיבון שלה :" המנוי לא זמין כעת . נא נסו שנית מאוחר יותר ."
אף כי הפתק היה תמוה הוא לא דאג. אולי זו דרכה לברכני על המשרד החדש , חשב ונפנה לענייניו.
בשעה שש כיבה את האור במשרדו , ונכנס לחדר מזכירותיו, להיפרד מהן בטרם לכתו הביתה.
"תמסור ד"ש למיכל", אמרה שושי ותגיד לה שתבוא לבקר", הוסיפה שולי.
בהיכנסו למעלית ניסה להיזכר מתי לאחרונה ביקרה אשתו במשרדו. אולי לפני עשר שנים או אחת- עשרה, כאשר עברה במקרה בסביבה.
פרק 2
מכוניתה של מיכל לא היתה נמצאה בעמדת החניה. הבית היה חשוך וריק. בכל ערב בהיכנסו הביתה היא יושבת בסלון וצופה בטלוויזיה, והאורות דולקים בכל חדרי הבית. לא פעם חשב להעיר לה על ביזבוז החשמל, אבל ויתר. מששמעה אותו נכנס היתה קמה ממקומה ומגישה לו את האוכל האהוב עליו. בין מנה למנה שוחחו על מה שעבר עליו במשרד ואם היה שואל את מיכל, היתה היא מספרת לו כיצד עבר עליה יומה. רק עכשיו הבין שבעצם מעולם לא הקשיב לה. הוא חשב לצלצל לאחת מחברותיה, אבל לא הצליח להיזכר באף שם.
הוא פתח את המקרר ומצא את האוכל שמיכל הכינה עבורו . שאולי התישב במקומו הרגיל ואכל לבדו, בשקט . רק המנורה שמעל שולחן האוכל דלקה . הוא הניח את המזלג , קם מהשולחן והדליק את כל המנורות שבמטבח ובסלון.
הוא סיים את הארוחה והחזיר את הכלים למטבח. לראשונה הדיח את הכלים שבהם אכל. הוא התלבט אם ללכת לחדר השינה או לחכות עד שאשתו תחזור. ואם תחזור מאוחר מדי? מה הטעם לשבת סתם ולהמתין לה . הרי היא תיכנס בשקט לחדר, תשכב לצידו במיטה, תחבק ותלטף את גבו , כפי שאהב ובבוקר יברר איתה את פשר מעשיה.
הוא המשיך לשבת מול הטלוויזיה הכבויה. אפילו לא ידע כמה זמן ישב שם וחשב.
לבסוף העייפות הכניעה אותו . בהשאירו את כל האורות דלוקים, קם וניגש לחדר השינה והדליק גם שם את האור.
בתחילה הבחין בנעלי הבית האדומות של מיכל. אחר כך ראה את חלוקה הוורוד מונח על גב הכיסא.
המיטה היתה מוצעת בקפידה. ואז הבחין במעטפה ורודה על הכרית שלו. על גב המעטפה היה כתוב בכתב ידה הנאה של אשתו. " לבעלי היקר שאולי ".
הוא התיישב על המיטה . פתאום הבחין שידיו רועדות. לאט ובזהירות פתח את המעטפה.
"שאולי יקירי ", כך נפתח המכתב.
"מהיום הראשון שסיפרת לי על רצונך לשנות את חייך , חשבתי שמעכשיו תהיה יותר קשוב לצרכיי ושנבלה יותר ביחד, בשנים שנותרו לנו. אבל כל מה שחשבת עליו היה השינוי בהעברת המשרד שלך מהשכונה המוזנחת והמתפוררת, למגדל חדש בצפון העיר.
גם אני הרגשתי מוזנחת, וכמעט מתפוררת. אם עדיין לא התפוררתי, היה זה רק בגלל התקווה, שיום יבוא ותבין שלא רק את המשרד צריך לשדרג אלא גם את יחסיך עם אשתך. אבל היום הבנתי שהייתי בעיניך כמו רוח בחורף שחלף ".
שאולי הניח את המכתב לצידו , במקום שבו מיכל היתה אמורה לשכב. המכתב הכיל עוד מספר דפים, אך ראייתו השתבשה.
שאולי נשכב על המיטה. הוא עצם את עיניו. הוא חש דקירות חזקות בחזה .
הוא לא הצליח לקרוא את המשך מכתבה של אשתו מיכל ולעולם לא ידע מה כתבה לו .
עריכה :
ענת י....., עורכת ראשית,
קווים הוצאה לאור
כל הזכויות שמורות למחבר . ©לדני גילבוע 15.6.2005
אין להעתיק ו/או להשתמש בכתב זה לשימוש מסחרי כל שהוא מבלי לקבל את רשות המחבר.
