אמא אדמה

          אמא אדמה (135)

עת הרוח נושבת, בצמרות העצים .

לו תשב גם אתה , מעט לנוח .

כי אחי חרשו כבר אלפי תלמים .

וזרעים  פיזרו חצילים   גם אשוח .

עננים בוששים להמטיר שוב הגשם.

גבוהים  המה , רחוקים  שם אל על.

אולי מעט רוח , מכוון הימה.

אך חולפים הם ללא שוב כמה... חבל .

ואת יקירתי, שדופה את ברוח.

ושסועה כאלפי התלמים .

שממתינים בשקט  למעט נחת

ועל גשמי ברכה הם חולמים .

אך אמא אדמה .

כול הזכויות שמורות  @