משחקים

אני לא זזה. אני פוחדת.

אני לא מספרת. אני שותקת.

לא רוצה לגעת, לא שייגעו,

לא רוצה לדעת, לא שיידעו.

אני רוצה לצרוח, אני רוצה לצעוק,

אני רוצה לצאת..מתוך הצינוק.

אני רוצה חיבוק, אני רוצה לברוח,

אני רוצה רכות, ומקבלת בכוח.

יושבת על מיטה, במבט כחול-אטום,

חושבת על הכל-ובו בזמן על כלום.

רוצה למות, רוצה לשכוח, ורוצה קצת שתחזור,

אבל עשית מה שעשית,

ושום דבר לא יעבור.

אני רוצה לבטוח שוב, אני רוצה מגע של גבר.

אני רוצה אחד נורמלי שיגיד "הכל בסדר".

בפינה בכלא 6, שבו סגרתי את עצמי,

מנסה שוב לדמיין שזה חלום לא אמיתי.

משחזרת נגיעות שלא רציתי, אך קצת כן,

משחזרת, ממשיכה להתנקות, להסתבן,

איך רציתי אהבה ממך, חיוך, או קשר עין,