בערב בו יצא אחד מאויביה המשוקצים של האנושות מתוך בית שעשועים ידוע לשמצה ברובע האדום של הבירה, התקיימה פגישה ברובע אחר אליו היו מיועדות פניו; בין שלושה מראשי ארגוני הביון באותה מדינה לבין נציגו הישיר של הנשיא. הפגישה המצומצמת והחשאית הזו דנה בגורלו.
העילה הייתה למעשה הצעה עניינית שהעלה האובייקט בשיחה ישירה עם ראש ארגון הביון, ביחס למבצעים שונים שיש בדעתו לפקח על ביצועיהם מטעם ארגונו של מארחו.
ההצעה לא נראתה למארחו כתמוהה, למרות העובדה שאורחו שירת מדינה אחות; ואם כי אורחו נושל מתפקידו וסמכויותיו צומצמו במידה ניכרת, אדם זה שישב מולו הפך לאגדה בחייו ועתה שיווע לפעילות. ייתכן סבר שעצם הפנייה של אורחו, נועדה למעשה לגייס את תמיכת ארגונו רב העוצמה לתמוך במאבקו באותו ממונה עמו הסתכסך אורחו, והלז הרי הדיחו בהזדמנות הראשונה שנקלעה לידיו.
פרטי הסכסוך היו ידועים למארח ולחוג המצומצם של אישים שעסקו באופן שוטף בתחום מורכב ומגוון זה. גם אורחו היה מוכר לו היטב, שהרי פגש בו מדי פעם במהלך השנים הקודמות ושמח להתחכך באורחו רב המוניטין, ואף שמח להיות ידידו עוד בטרם הוא עצמו הגיע למעמדו הרם. אולם עתה פני הדברים השתנו, אורחו הודח ממעמדו ומסמכויותיו ופנייה זו שלו, הייתה למעשה צעד של הימור משולל תקווה – אשר ככל הנראה נבע מיאוש.
המארח לא מיהר להביע את דעתו, הוא הניח לאורחו להעלות את טיעוניו ולאחר שזה סיים נפלה דממה מעיקה. תוך כדי הרהוריו בחן את פני אורחו באור שונה לחלוטין. במאמץ רב הסתיר את השמחה לאיד שהחלה לפעפע בו, שהרי למרות ידידותו קינא בו, בבן האשפתות שעלה לגדולה ככוכב שביט. בעוד הוא על אף מוצאו הנכבד, השכלתו ותפקידו הנוכחי לא זכה במידה רבה כל כך של פרסום ותהילה; כפי שזכה להן בן הכפר חסר ההשכלה הזה שישב לפניו. לפיכך הרגיע את אורחו בשבח ובעידוד והבטיח לעיין בבקשתו בכובד ראש, ולעדכנו במסקנותיו בתוך ימים מספר. לפי שעה הציע לו להמשיך להעביר את זמנו בנעימים, ולבל יפקפק בנאמנות של מוקיריו ובמאמציהם למענו.
וכך שעה שהאגדה המהלכת נעה ברכבה למגוריה באותו הרובע בו שכן המטה הכללי ומטות ארגוני הביון השונים התקיימה הישיבה החשאית שדנה כאמור בגורלו. מספר גורמים החלו לבחוש בנושא בפרט אותו ממונה לשעבר אשר עדיין חשש מפני מי שהיה נתון למרותו, ואותה אדם (האגדה המהלכת) בילה כבר מספר שבועות בבירה כאורחם של ארגוני הביון של אותה מדינה, בהמתנה לתמיכתם בו. בפורום מצומצם זה שטח מארחו את פרטי ההצעה של אורחו, את התרשמותו האישית וביקש מהשאר להביע בזה אחר זה את דעתם. ברור היה לו הוסיף שאורחו רב המוניטין מיצה עצמו, וכל הצעותיו לא נועדו אלא לגייס את תמיכתם בו, או למצוא את הדרך להשיבו לתפקידו – אם בשיקום היחסים בינו לממונה עליו או בהפעלת לחץ על אפו וחמתו של האחרון. מאחר והיה מוכר כידידו של אותו אדם, לא שש להביע בפני עמיתיו את דעתו המלאה – אלא העדיף שאחרים יעשו את מלאכתו. אף אחד מהנוכחים בפגישה חשאית זו לא נמנה על דורשי טובתו של אותו אדם, ואם כי מעולם לא הצהירו עליו כעל אויבם המושבע – עתה לאחר שסר חינו התירו את חרצובות לשונותיהם. בזה אחר הציעו כל אחד בניסוח שונה מעט התנערות כוללת מאותו אגדה. כלומר להניח לו לחיות בגלות באחת מהמדינות האחיות כדי לשמור על חייו כמובן, אולם לא להחזירו למעמדו הקודם – אין צורך יותר בשירותיו הצהירו ביוהרה ובחגיגיות, שכה אופיינית לבני עמם.
את הדיון שהתארך לתוך הלילה, חתם נציגו של הנשיא בהצהרה שהפתיעה לחלוטין את כל הנוכחים.
'אכן אין לנו צורך יותר בשירותיו...' פסק והמתין קמעה עד שיואילו עמיתיו להקשיב לדבריו בעיון, שהרי לא ראו בו אלא מתווך פחות מעמד, שעמד בקשר ישיר עם נשיאם אומנם – אך לא יותר מכך, ואין הוא כמובן משתווה למעמדם.
'... אך בנסיבות הקיימות הוא יכול להעניק לנו את השירות האחרון.'
מהות דבריו הייתה ברורה לחלוטין אך התדהמה הייתה עצומה. הנשיא העדיף את חוות דעתם של יועציו על פני דעתם של הנוכחים, ועוד בתחום הרגיש הזה, תחום מומחיותם הבלעדית.
'אולם לשם איזו מטרה?' תהה הידיד לשעבר.
'ובכן, בעוד עשרה ימים תתקיים בבירת מדינת האחות אזכרה רבת משתתפים, הנשיא החליט שיש לתזמן את שירותו האחרון של האובייקט, כך שהלווייתו תתקיים באותו יום ממש ותקהה את התהודה של אותה אזכרה. את האשמה 'למעשה הנפשע והפחדני' נטיל כמובן על האויב הציוני המתועב.'
חיים קדמן 2007 © כל הזכויות שמורות
