סיפורים

פרחים


 

לא חלפו כמה שעות ממשלוח הפרחים וכבר נראו בעינה יבשים ומעוררי רחמים. האמת היא שהיו בשיא יופיים. מלאי צבע וזקיפות יתרה. רק הבוקר נקטפו וטופלו בזהירות ואחריות, ונראו טריים וזוהרים כאחיהם המחוברים עדין אל אמא אדמה. הסתובבה בביתה ועשתה את מלאכת הבית בחוסר רצון בולט. העדיפה לשבת ולא לעשות דבר, אך משהו בפרחים האלו הזכיר לה שהיא חייבת לדחוף ולא להרפות לרגע. כשבא השליח, לא ידעה איך להתיחס אליו ומה לעשות עם הפרחים. כשהתמהמה יתר על המידה  ולא הושיטה ידיה לקחת את הזר, הניח אותו על השולחן והלך לו. למרות שלא היתה כל ברכה מצורפת אליהם, ידעה מה מקורם וליבה רעד לרגע. אחר כך התעשתה ושמה אותם באגרטל והצבה אותו ליד החלון. קלות הדעת שבה שולחים פרחים היום, הכעיסה אותה. התבוננה בהם, ויופיים עורר בה התנגדות.כעס חבוי החל לגדול ולהתעצם בתוכה, וגרם לעיניה השוקקות והרכות לאבד את רכותן לטובת המתח והחדות. עקבה אחר תחושות אלו ואמרה לעצמה שהכל כאן משחק מעוות. הפרחים הם רק פרחים, זה ששלח אותם הוא הגורם להרגשה הזאת. לא אהבה אותו ולא את חיזוריו, לא את פזיזותו ולא את סרבולו , ובמיוחד לא אהבה  את התגנדרות היתר שלו. לא אהבה אותו בכלל. החופש שלקח לעצמו לשלוח לה פרחים בלי לצרף פתק , כאילו שידע בביטחון שרק הוא מככב בחייה ,הרגיז אותה והגדיל את תגובת הכעס שחשה.
 ולמרות הכל היו אלה הפרחים. הם אלו שהוציאו אותה משלוותה ברגע זה, לא הוא. גם הוא, אבל בעיקר הם. לא הצליחה להתחבר אל יופיים וטריותם, וראתה אותם בדמיונה יבשים ומושלכים לאשפה ללא חן ויופי, בדיוק כמו שאכן יקרה להם בעוד כמה ימים. פתאום חלף בה רטט, הם יושלכו ואני אהיה זאת שתשליך.  חלפה בה תחושת נצחון, ואם זאת נראה לה שזה טפשי לנצח פרחים. מי בכלל עורך תחרויות, ועוד עם פרחים...ובכל  אופן הרגישה שהיא בתוך תחרות. לא יכלה לסבול את הרעיון,  הציק לה שלא מרצונה נשאבה להתמודדות הזאת, שנסחפה. התבוננה בהם עוד רגע או שנים .חשה בדכדוך שיורד עליה, הרגישה  נבולה. לפתע, מתוך ידיעה ברורה מה עליה לעשות, לקחה את הפרחים וזרקה אותם לפח האשפה שבפינת הרחוב. הפח כאילו התנגד לקבל אותם. הסירחון והלכלוך היו הניגוד הגמור לזר הטרי. אבל היא לא שהתה  להתנגדות הפח ומחצה ברגלה את הזר לתחתית, כשהוא מתערבב עם האשפה המצחינה.

 

 אחר כך הכינה כוס קפה וישבה להרגע בסלון.

 

תגובות