סבתי האהובה

סבתי האהובה ספונה בכורסתה,

לוטפת ראשי רך השנים.

בעיניה - העצב,

והיא מדברת כבחלום.

לא סבתא איני רוצה לדעת

איך פילחה מאכלת לבבות.

איני רוצה לשמוע איך

סשה נתלה בצוואר,

כינורו האהוב מנותץ.

ואת בשלך,

לא חוסכת דבר.

הלמו מילותייך כענבלי פלדה,

חלחלו סיפורייך לדמי כארס,

שקעו בלבבי, הנער, אפלים;

צרבו בנבכי נשמתי,

דבקו בכותליה.

ומשהו נסדק בתוכי.

נבקע ואינו מתאחה.

© כל הזכויות שמורות למשה טרופה