|
עת ערב, חושך
הוא שוטט ברחובות הריקים כשפניו אל הריק. היה זה בקרבת בית מגוריו בקט פרשת המים העובר בירושלים. בין רחוב המלך ג'ורג' לרחוב בצלאל. מקום בו מתגברות הרוחות פתע. מקום בו הולכים המים מי אל ים המלח ומי אל הים התיכון. נוף הרים נראה באופק. אוטובוסים נסעו ברחוב. בחור צעיר, בהיר עור, בעל עיניים חולמניות, אובד עצות. עד שמצא את העצה הנכונה בלבו. הוא ראה דוכן לוטוטוטו ושירך דרכו לשם
בן שלושים ומשהו היה רוביק כשסיים את כתב היד של ספרו "הכוכב הדומם" היה זה כתב יד שעסק ברומן אהבה שאירע בחופה של תל אביב. הרומן כלל תיאורים עזים וצבעים מנופה ותרבותה של העיר – למן פלורנטין ועד לכיכר המדינה, הוא סיפר על זוג בשנות השבעים לחייהם, זוג ששרד את הדרך המשותפת על רקע כל הקשיים, אלא שבסופה של הדרך מת אחד מבני הזוג. אכן טרגדיה נוגעת ללב ומזילת דמעה, יכולה הייתה אולי להיות קלישאה או שמא דרמה מטלטלת, תלוי את מי היו שואלים. הסיפור היה בחובו של רוביק והוא העלה אותו על הכתב במשך כחצי שנה של כתיבה.
הוא עבד כספרן בספריית הגדולה של העיר הגדולה . אך בקושי הרוויח די צרכו על מנת לממן את משפחתו הקטנה- אשתו ובנו הרך. לכן משסיים את העלאת כתב היד על הדף מיהר ושלח כמה וכמה עותקים לחברות הוצאה לאור ציבוריות ברחבי הארץ. עד מהרה קיבל תשובות שליליות מן הלקטורים שחיוו את דעתם כי מדובר ב"קלישאה גמורה". חברת הוצאה לאור אחרת עיכבה את תשובתה. הוא פיתח ציפיות רבות, אך הציפיות התבדו, הסיבה לעיכוב הייתה כיוון שבחברה היו חילופי כוח אדם ולכן גם מהם קיבל תשובה שלילית. היו גם חברות הוצאה שלא פתחו את המעטפה ושלחו לו אותה בחזרה.
"חארות!" סינן בזעם וניסה את מזלו בהוצאות אחרות.
בצר לו פנה לחברת הוצאה לאור מסחרית – זו אשר גובה תשלום עבור שירותיה. הם נתנו לו הצעת מחיר של סכום הקרוב לתשעת אלפים דולרים. כך עברה לה שנה ארוכה, הוא התייאש- כמעט.
חשב לקחת הלוואה מן הבנק אך זה לא אישר לו. רוביק ראה גם כי לא יוכל לעמוד בהחזר ההלוואה וגם הריבית תעלה על הרווחים הצפויים.
מתוסכל ומלא זעם, שפך זעמו על עצמו, עד כי רזה והוריד שני קילו.
עת ערב, חושך. הוא שירך דרכו ברחוב הירושלמי. פתע ראה תחנת לוטוטוטו. הוא ניגש לשם והזמין כרטיס גירוד חישגד "רב פרס"
שילם חמישה שקלים והחל לגרד. והנה משגרד. גילה כי זכה בלא פחות מ:
חמישים אלף שקלים חדשים!
הוא צווח מרוב תדהמה. לא היה לו ספק מה יעשה בכסף. זה הרי יספיק לספר אחד ואולי עוד אחד. הוא נטל את כרטיס הגירוד וחיוך תפס את פיו מאוזן אל אוזן. שני ספרים. זה שכבר כתב והשני שעוד לא נולד!
רעיונות לספר חדש כבר עלו בו.
עוד מחר יטלפן אל הוצאת הספרים ויתן להם את האו.קיי.
שילכו לאלף עזאזל ההוצאות הציבוריות והלקטורים הבני אלף שעובדים שם ומחממים כיסא. הוא כבר לא צריך אותם ואת האף המזיל שלהם!
רוח התגברה ונשבה. הכרטיס שהוחזק בידו ברשלנות הועף לפתע והתעלעל גבוה באוויר.
רוביק נבעת!
החלום שלו מתרחק!
הוא רץ אחרי הכרטיס המתעלעל ומתעלעל. הוא רץ במורד הרחוב.
הוא רץ והכרטיס בורח ברוח...
הכרטיס והמזל מתעתעים בו ומשחקים עימו – אך הוא אחריהם - אם לא עכשיו – אימתי?
הוא נכנס אל הכביש ההומה מבלי הבט ימינה ושמאלה
נהג מונית חופז שעסק בגאג'טים שיש לו. לא הביט בדרך ובמה שנקרה בדרכו. הוא התנגש בו
רוביק נדרס. הוא מת במקום!
הכרטיס נח ליד גופתו כמו מתעתע בו.
נהג המונית הביט ברוביק המת באדישות רבה. אחר כך הרים את כרטיס החיש גד. חיוך זחוח עלה על פניו. הביט אנה ואנה: שעת חושך ומעט אנשים הסתובבו במקום.
הוא התניע את המונית ונמלט מן המקום. מותיר את רוביק המת ואת חלומו שמת עימו.
| 
