האני לורה -החלום (שיר שואה)

בחלומי, שישה מיליון שלדים ניצבים זקופים.

קמים איש מקברו, איש מעפרו,

ניצבים זה לצד זה דוממים,

כהפגנת ענק שקולה לא נשמע.

בחלומי, שישה מיליון שלדים צועדים.

איש לצד רעהו פוסעים חרישית,

לא פוצים פיהם.

ורק שקשוק עצמותיהם נשמע.

הולך ומתחזק, מהדהד בעמק הרפא.

בסדר מופתי מסודרות שורות שורות של גולגולות:

חורי עיניים, חללי אף וכדורי פה פעורים.

ואני פוסע נכחם, צועד לעומתם

ומורא אין בי.

באתי לחפש את האני-לורה, אני אומר.

באתי לספר לה.

אחיינה אני ומארץ החיים הגעתי, ממדינת היהודים.

הראיתם אותה?              

בת י"ג שנים הייתה עת בקעה המאכלת לבבה הטהור.

שורות שורות אני עובר, אוחז בתמונתה.

המכירים אתם אותה.

שחור שערה, כחולות עיניה ופיה שוחק,

וליבה הקטן מחייך - טרם נקב בו הצורר בסכין ארוכה.

שישה מיליון שלדים ממשיכים צועדים,

לא עונים דבר, רק מרכינים ראשיהם.

האני-לורה, אני קורא. היכן את, עני.

אני צועק ונשבר קולי,

ושוקעים רסיסיו בעמק הבכא.

דקה דומיה ואז הדהוד קול :

"שא ראשך מעלה וראה. שחוקות עצמותינו

אך נשמותינו לנצח תפעמנה.

הרם עיניך וצפה בשדה הכוכבים

הזרועים בשחור הליל.

נשמותינו המה, מכונסות יחדיו,

בוערות כנקודות אור בעלטה".

כדור אש פתע חולף,

מפלח כחץ את הרקיע.

עוד שנייה ונמוג,

מותיר אחריו רק זנב אש,

שובל צהוב, ארגמן.

האם את היא, האני-לורה,

האם סימן נתת.

המתיני עוד רגע,

דעי - לא נשכחת.

אבד אפרך השרוף,

אך הונצח שמך.

נחקק על לוח מצבת אימך

בארץ ישראל לעד.

דרך ארוכה עשיתי והנה מצאתיך.

הסכיתי נא כי דבר בפי:

מלי חיה,

חיה אחותך הקטנה.

זו בשורתי

ודי.