סיפורי סאן פרנסיסקו .
מי יעזור לי להבין את לב האישה .
הקדמה :
למרות השם היומרני של הסיפור , הוא מיועד לשני המינים (הן לגברים והן לנשים ) .
מתחייב לקבל כל עזרה שתכתבו לי כדי להבין את ליבה ונפשה של האישה .
אין בסיפור שום נסיון לצייר את הצד הנשי בצורה שלילית , ושהפמנסטיות לא יתנפלו עלי .
כל אחד /ת מוזמן לכתוב על חוויותיו מממבט עיניו האישי , על הצד השני .
1.
יום שישי . שש לפנות ערב .
אני מחייג את מספר הטלפון שלה . 5666.... .הטלפון בצד השני מצלצל . אני מרגיש כיצד לחץ הדם שלי עולה ומטפס מעלה מעלה . כולי נרגש ונפעם . זאת הפעם הראשונה שאני עומד להתקשר עליה .
מעבר השני של הקו מרימים את השפופרת .
" שלום . מדבר רפי תבורי . אפשר לדבר עם שולה ? " אני אומר בקול נרגש .
הקול שאני שומע אינו דומה כלל לקולה של שולה או של כל אישה אחרת . הקול שמעברו השני של הקו , הוא קולו של גבר שנשמע כועס מאוד על הצילצול שלי :
" את מי אתה רוצה ? אין כאן שום שולה ! "
" סליחה ." אני מתנצל . " סליחה כנראה שטעיתי בחיוג ." את המילים האחרונות אני כבר מדבר לעצמי לאחר ששמעתי את הטלפון נטרק בעברו השני של הקו .
אני מחייג עכשיו את המספר 6666... עונים , עונים .
" הלו , אפשר לדבר עם שולה ? "
" אדון , כאן מדבר איברהים . את מי מחפש האדון ? "
נכון , המיבטא הוא מיבטא ערבי והקול , קולו של גבר ולא של שולה .
מה בסך הכל אני מנסה ? רק רציתי לקבוע פגישה עם שולה ולצאת איתה הערב לבלות . האם זאת בקשה גדולה מידי ? האם שולה בכלל מודעת לעובדה שמספר הטלפון שלה מכיל שלוש פעמים את הסיפרה שש , 666 – שפירושו בסין מרמז על סימן לא טוב ?
אני אנסה עוד פעם אחת ודי . הפעם החלטתי לחייג את הספרות . 4666 .... אם גם הפעם לא אצליח לדבר עם שולה , אני פשוט מוותר . אם לא אדבר עם שולה , אולי מוטב שאתקשר לאחת מחברותי הישנות והטובות . תמיד יש סיכוי שאחת מהן עדיין לא מצאה דייט להערב , או שהיא לא חולה בדיוק היום , ו/או לא תגיד לי שהיא מבלה זמן איכות עם הנכדים שלה , בקצה השני של העיר .
" הלו" אני שומע קול נשי מעברו השני של הקו שקוטע את חוט מחשבותי . התאוששתי במהירות :
" שלום . מדבר רפי תבורי . האם אני משוחח עם גברת שולה ? "
" כן , ואל תקרא לי גברת שולה . עם מי אני בכלל מדברת ? "
" את מדברת עם רפי תבורי ... הצגתי את עצמי בתחילת השיחה . "
" מי נתן לך את מספר הטלפון שלי ? "
" מצטער . אבל אני לא חושף את מקורות המידע שלי ... "
מעברו השני נשמע פרץ של צחוק אדיר . נתתי לצחוק להירגע ואז שאלתי אותה ישירות ובלי ללכת סחור , סחור אבל בהיסוס .
"אפשר לפגוש אותך ? " שאלתי . לא יכולתי להימנע מלהבין שההיסוס ניכר היטב בקולי . מה גם שמעברו השני נשמע שוב קול צחוק והפעם בקול חזק יותר. בין צחוק אחד למישנהו היא מצליחה להשחיל מילה אחת או שתיים .
" אני לא .... מאמינה .... אתה לא מוסר ..... את מקורות המידע .... "
" נכון . " השבתי . לא יודע כיצד להמשיך בשיחה כי הצחוק מעברו השני של הקו לא פסק ולו לרגע גם לא לנשום . לאחר פסק זמן היא הצליחה להשחיל משפט :
" הדיבור שלך הורג אותי . אני לא מצליחה להפסיק לצחוק ..... "
הבנתי כבר שהיא צוחקת אבל מדוע לכן שאלתי אותה :
" אני לא מבין למה את צוחקת ? האם זה ממני או עלי ? "
" אני לא יכולה יותר !!! אני חייבת לגשת לשירותים "
" לפני שתגשי לשרותים , אני סוגר את הטלפון . כשתרגעי את יכולה להתקשר אלי . "
" טו....בבבבבבב . " היא עונה בלי להפסיק לצחוק .
שמעתי את קולה הצוחק גם בשעה שסגרתי את הטלפון שלי .
2.
אותו יום – חמש דקות לאחר מכן .
עדיין לא נרגעתי משיחת הטלפון האחרונה . על מנת להירגע , התישבתי מול מסך המחשב . המחשב הוא חברי הטוב ביותר ואיתו אני מנהל את כל שיחות הנפש שלי . מעניין , חשבתם על כך ? האם המחשב יכול להיות החלופה לפסיכיאטר שלנו ? אני מתחיל לכתוב ומנסה להפיג את תסכולי מהשיחה עם שולי .
מה פתאום שולי ? אני שואל את המחשב . ממתי שולה נהייתה שולי ? הרי אפילו לא ניהלנו דקה של שיחה רצינית .
אני פותח את תיבת הדואר האישי שלי . בתיבה ישנם מספר רב של הודעות . רובם הודעות שנקראות "דואר זבל" . חלקן של ההודעות מהחברים שלי וחלקן מאתר הכרויות ידוע .
כבר זמן רב שהפסקתי להיכנס לאתר ההוא , אבל מידי פעם אני עוד מקבל הודעות מהנשים שחושבות שאני עדיין באתר . לפני שבוע , קיבלתי הודעה ממירי . מירי אישה נחמדה שהועילה לשלוח לי במייל , את מספר הטלפון שלה . לצערי , לא יצרתי עדיין קשר עם מירי . פשוט הייתי שקוע במצבי הבריאותי , שלא היה במיטבו . במשך כל אותו שבוע ביקרתי יותר בבית החולים מאשר בבית . לתומי , חשבתי שלא יהיה זה מן הנימוס ולא הגון לקבוע פגישה ראשונה עם מירי המקסימה, דווקא בקפטריה של בית החולים .
3.
אותו יום - רבע שעה מאוחר יותר .
מי זה יכול להתקשר אלי ביום שישי ? חשב בליבו רפי תבורי . על צג הנייד נראה המספר 666 . מעברו השני של הקו נשמע קולה הצוחק של שולה .
" רק רציתי להגיד לך שהייתי רוצה לפגוש אותך . "
" בבקשה . מתי נוח לך ? היום יום שישי , את פנויה ? "
" לא , אני הולכת לעבודה בעוד שעתים . "
" מי הולך לעבוד ביום שישי בערב ? " שאלתי בתימהון .
" תתפלא כמה אנשים עובדים גם ביום שישי ."
נזכרתי בפרסומת של בנק גדול בישראל : " ב... ביום ראשון עובדים , ביום שני עובדים , גם בשלישי , רביעי חמישי וגם ביום שישי ."
" אז מה את עובדת בבנק .... אבל הם מפרסמים שביום שישי בערב לא עובדים ? "
היא שוב פרצה בצחוק . נורא נעלבתי . גם צוחקת עלי וגם דוחה אותי .
4.
אותו יום – לאחר הטלפון .
פתחתי את המיל של מירי . היה בו משפט אחד בלבד .
" אתה רק נוהג לצפות באתר או לפעמים גם מגיב לפניות . "
למה זה מגיע לי ? מה לא בסדר איתי . האם אני מחוייב לענות לכל פניה של אישה . האם הייתי צריך ליידע אותה שאני חולה ? למה היא לא חושבת שאולי יש לי עוד עיסוקים עם בני משפחה שלי ? או אולי בכלל יש לי עוד פניות נוספות מהאתר וכל השבוע שלי עמוס רק בפגישות ? כן , לפתע נזכרתי בתקופה שלפני ארבע שנים . באותם ימים , הייתי קובע פגישה ראשונה בשעה ארבע אחר הצהרים , עם א. בבית קפה בקניון רמת אביב . פגישה שניה , בשעה שש בפיצוציה בפתח תקווה עם ב. לעוד כוס קפה . בשמונה בערב , הייתי נוסע לפגוש את ג. במסעדה בחדרה . בעשר בלילה , לפני שהייתי הולך לישון לבד , הייתי נפגש עם ד. בבית קפה בטיילת של נתניה . באותם הימים , עשיתי המון קילומטרז ושתיתי המון קפה . התוצאות של אותם ימים ופגישות , מתחילות ךהתגלות רק עכשיו . רופא המשפחה שלי אמר לי שהבעיות הרפואיות שלי הם בגלל צורת האכילה והשתיה שלי מהתקופה ההיא .
5.
יום שישי – חמש דקות לחצות .
סיימתי לספר למחשב שלי את כל מה שעבר עלי הערב . אני לא מבין למה הוא לא עונה לי . מדוע המחשב שלי לא מסוגל להסביר לי את מה מתרחש בליבה של אישה .
אולי אתם קוראי היקרים תוכלו לעזור לי . מחר יש לי בתוכניות עוד ארבע פגישות , עם : סמדר , ריקי , שולמית והגר . מנסיון העבר למדתי לעשות את כל הפגישות בבית קפה הסמוך לביתי .
תעזרו לי שלא שוב אפשל .
כל הזכויות שמורות לדני גילבוע © 15.11.2008
