ליקוי מאורות

בראשית הייתי ריק,

דממה דקה.

נבראתי כחלל,

מגרעת המבקשת להתמלא.

והנה נולדתי כלבנה,

בתחילה רזה, צפודה

הלילות הסתחררו סביבי

מאורות אותי הזינו

כך נמלאתי אור.

אך לא נועדתי לנוח

על משכב העננים,

לא נועדתי להיות

לנהרה שאננה.

הנה פיסה ועוד פיסה

נבלעות בשמי הליל

ושוב אני פוחתת

ונפרעת

[ושבה לצורתי המקורית].

שוב כחושה ונעלמת

חשיכה בקצותיי

אבודה בינות לכוכבים

קנאתי בם גוברת.

בי נשבעתי; בכל מאודי

האמנתי כי

לעולם לא אבריא מאינותי,

לעולם לא אהיה שוב

בעלת גוף.

והנה אני בועלת חלל

הנה נברא גופי מחדש

וכל תא ניזון מקודמו.

והנה העולם מתרחב בשוליו

להכילני;

הנה נמצא לי מקום.

ומחר,

מחר אפחת שוב.

ולאחר,

לאחר אצמח מחדש.

אשריי.