היה בהן פחד נורא, בעיניים הכבויות הללו, אשר לא נעצמו לרגע כבר ימים ארוכים. משהו בתוך האישונים המורחבים שלו, כאילו חיפש יד מלטפת עליה יוכל לסמוך ללא חשש. הוא חשש מכל דמות שהופיעה נגד עיניו. חשש מאחותו, מאחיו, מחברים שבאו לבקר. הכל קרה כל כך מהר.
דודי חזר מהעבודה הניח את התיק הרים את השפופרת והתחיל לחייג. מספרים שלא זכר, חיפש בספר הטלפונים שעל הארונית הקטנה. חייג. לחלק מהאנשים סיפר שהוא טס לחו"ל. לחלקם סיפר שהוא הולך ללשכת ראש הממשלה לנהל איתו דין ודברים. לחלק אחר הוא סיפר שהוא מוכר את הבית ועוקר לישובי הצפון.
מרים, אשתו, הגיעה בדאגה הביתה, אחרי שגיסה, יוסי, התקשר אליה. אמר לה כי דודי בדרך לחתום חוזה עם סוכן מכירות לרכישת מכונית ספורט חדשה. אחרי שרכש מוצרי חשמל באלפי שקלים לפני שבועיים, היא לא תתפלא שהוא אכן יחתום על חוזה כזה. בשבוע הלפני אחרון הוא רכש מערכת שמע חדשה, טלוויזיה חדשה ענקית לסלון, DVD חדש, מחשב נייד, רדיאטור לכל חדר וקמין עם דלתות זכוכית לסלון. הכל בשבוע אחד. לפני כמה ימים קנה בגדים באלפי שקלים.
מיד כשהיה חוזר מהעבודה היה לוקח את המעיל ויוצא ל"סידורים" והיה חוזר עם רכישה חדשה. כשיוסי התקשר אליה ואמר שדודי הולך לחתום על רכישת מכונית חדשה היא לא חשבה פעמיים בקשה סליחה מהמעסיקה שלה ועזבה את החנות בו עבדה ושמה פעמיה לכיוון הבית.
כשנכנסה דודי היה עדיין עסוק בשיחת טלפון עם אחד מהמכרים כשראה אותה נכנסת לדירה ניתק מיד. שאל בבהלה "מה את עושה בבית?".
"יוסי התקשר אליי. אמר משהו בקשר למכונית חדשה." ענתה.
"תגיד לי מה קורה איתך? רק בשבועיים האחרונים קנית ב 30,000 שקל איך אנחנו בדיוק אמורים לעמוד בהוצאות האלה?".
"אני מוכר את הבית. שמתי מודעה בעיתון" ענה לה. "אנחנו עוברים לצפון".
"תגיד לי דודי, אתה יודע על מה אתה מדבר? ממתי החלטת שאנחנו עוברים מכאן? כל המשפחה גרה כאן. הילדים גדלו כאן. מה פתאום עוברים לצפון?!!"
"את! שלא תעזי להגיד לי מה לעשות אנחנו עוברים לצפון! ואם את רוצה תישארי כאן! יחד עם המשפחה שלך!" אמר וטרק את הדלת. נכנס לחדר השינה. החליף בגדים ועמד לצאת החוצה לא לפני שהיא שאלה אותו "ולאן אתה הולך עכשיו?"
"יש לי פגישה עם סוכן" ענה לה.
"סוכן?" התפלאה. "איזה סוכן בדיוק?"
"מהמגרש אני הולך לסגור איתו על משהו?" ענה לה.
"מכונית?" שאלה.
"ספורט חדשה. שנתיים על הכביש. "
"ומאיפה בדיוק תשלם עליה?"
"יש לי מקדמה קטנה והיתר בתשלומים. אני מוכר את הבית שכחת?"
"דודי. אני יכולה לבוא איתך? חבל על המונית אסיע אותך עם הרכב שלי"
"אני מכיר את הטריקים שלך בסוף תתווכחי איתי שם".
"לא אתווכח ולא נעליים. אני באה איתך. חכה לי למטה בבקשה".
כשהוא סגר אחריו את הדלת מיהרה מרים להתקשר ליוסי, אחיו של דודי. ביקשה ממנו שיזמין רופא ויחכה איתו בבית.
"לפני שאנחנו הולכים למגרש אנחנו יכולים לעבור דרך החנות לראות שהסתדרו שם בלעדיי?" שאלה את דודי. כמובן כדי להרוויח זמן.
"רק תעשי את זה מהר כי מחכים לי". ענה לה. ומאז שתק.
כל הדרך הוא לא הוציא מילה. כשהיא עצרה לצד הדרך וירדה מהרכב הוא שתק. גם כשראה אותה מרחוק מנהלת שיחה בנייד הוא שתק. וכשהיא חזרה לרכב ונהגה בזהירות לכיוון הבית גם אז.... שתק. עלה אחריה באיטיות ולא שאל דבר לגבי האיש הזר שעמד שם, בסלון הבית, ליד יוסי עם כוס קפה ביד. לא ענה גם כשאמר לו הזר "שלום דודי". רק בהה בו.
מרים הובילה את דודי לספה חובקת את זרועו. יחד התיישבו שם לא לפני שהזמינה את שני הגברים האחרים להתיישב.
"שלום. שמי ד"ר כרמון. אני רופא פסיכיאטר. ושמך?"
"שמי מרים. אני אשתו של דודי. נעים מאוד"
"תוכלי לספר לי בקצרה למה הוזמנתי?" שאל
ומרים גוללה את הסיפור מאיפה שנראה לה שהוא התחיל. ספרה על התכניות שלו. על הדיבורים בשטף. על הקניות. על החרדה ממתקפת טילים. על כל מה שעברה עם דודי בחודש האחרון.
ד"ר כרמון רשם בפנקס את הדברים כפי שסופרו על ידי מרים. רשם באופן כללי את המצב בו היה שרוי דודי במהלך השיחה עם מרים. הנהן על כל משפט של מרים. הנהן ורשם. לאחר מכן ניסה לדובב את דודי שהחל לדבר. דודי ענה על מה שנתבקש. אחרי תשאול קצר המליץ ד"ר כרמון לקחת תרופה שתמתן את תחושת הבלבול שהוא שרוי בו כעת. המליץ ורשם מרשם.
כל אותו הזמן ניתן היה לראות כי היה בהן פחד נורא, בעיניים הכבויות הללו, אשר לא נעצמו לרגע כבר ימים ארוכים. משהו בתוך האישונים המורחבים שלו, כאילו חיפש יד מלטפת עליה יוכל לסמוך ללא חשש. ימים שלא ישן. עישן בשרשרת. דיבר מהר ודבר הרבה. ברגעים אלה כששתק כאילו וחיפש יד מלטפת.
שתק כשהיא הובילה אותו לכיוון הבית. שתק כשהיא התיישבה בסלון ביתם עם האנשים הזרים. אפילו את יוסי, אחיו, הוא לא זיהה. בהה בהם בעיניים כבויות. ענה לשאלות שנשאל. לרוב היו אלה תשובות מעוגנות במציאות. הרבה כעס שידר. קצת מצוקה. כל שביקש היה אוזן שתהה לו קשובה. וכשפנה אליו ד"ר כרמון. הוא נענה מיד. סיפר היכן הוא עובד והיכן הוא הספיק לטייל ולמה הוא רוצה לעקור לצפון. ועל החששות שלו ממתקפת הטילים שצפויה. כמובן שאת המתקפה הוא בדה ממוחו הקודח.
אחרי שקבל את המרשם הודה לד"ר כרמון. הבטיח שאת הכדורים ייקח. ובקש ממרים אשתו שתטלפן לסוכן מכירות לדחות את העסקה.
