יצירות אחרונות
בזיעת פועלם יביאו השלום (0 תגובות)
דני זכריה /שירים -24/11/2024 06:35
בין קולנוע למציאות (0 תגובות)
ארווין קליין /סיפורים -23/11/2024 23:55
לִרְאוֹת בַּאֲפֵלָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/11/2024 23:00
קרקס (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -23/11/2024 19:12
מַתָּנוֹת. (6 תגובות)
🐝🐝BeeBee /שירים -23/11/2024 16:43
כינור אמצע חיי (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (3 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
פוסטים
הדם של מי אדום יותר ?הדם של מי אדום יותר ? הפתגם העתיק אומר : כשהתותחים רועמים המוזות שותקות . זה אינו שיר של ניצחון זה אינו שיר של אחרי המלחמה זהו מכתב על עלבון שמטיח בנו אחד משלנו שקורא לעצמו גדעון . קשה שלא להגיב . על סיפורי הבלהות שכולנו מזדעזעים כאלו היו אלה דברי אלוקים חיים כאלו הדברים יוצאים מפי הגבורה ומפיהם של "ראש הנחש" הנייה וחבר מרעיו שאנו לא רק עם לבדד ישכון אלה עם צמא דם . אנו עם צמא דם ? מר גדעון הלא יקר . אבל עכשיו אפשר לענות לך , עם סיום סיוט של נפילת טילים , רקטות ופצמ"רים על תושבי שדרות , ישובי עוטף עזה , אשקלון , באר שבע , אשדוד וגדרה . בתקווה שהשקט ימשך עוד שנים ארוכות שאנשי הטרור של החאמס אולי הבינו את המסר ויגיעו להבנות , שיחזירו את גלעד שליט בשלום להוריו אני רוצה להביא סיפור דמיוני על שני ילדים משני צידי הגבול ומשני העמים . 1. בלב הפרדסים של עזה בלב השקט והפסטורליה עומדים משגרי רקטות וטילים לעבר שדרות , אשקלון מכוונים . קבוצה של רעולי פנים מתקרבת למשגרים . מחברים לפצצות שעוני השהיה ומהמקום במהירות מסתלקים . 2. ילדי עזה המסכנים . בלית ברירה שאין בעיר מגרשי משחקים אוהבים לשחק בלב הפרדסים וכך הם נמצאים האיזור הסכנה בדיוק בשעה שמראש נקבעה על ידי מחבלי הטרור והחבלה משוגר הטיל לעבר יעדו . 3. אזעקות נשמעות ברחבי הערים צפירות עולות ויורדות : צבע אדום ,צבע אדום . יש לילדים שלושים שניות , חמש עשרה שניות לכל ילדי אשדוד , שדרות ואשקלון להיכנס לחדרי הביטחון 4. עוד רגע אחד וישמע בום גדול ועוד נפילה , ועוד נפילה על בית ספר או בית בקצה השכונה . הילדים רצים "טסים" למקלטים . לתפוס מחסה בחדר המוגן ורק ילד אחד קטן בשם מתן עומד לו שם באמצע הרחוב התרוקן מסתכל לעבר השמיים הכחולים . 5. ממעוף הציפור רואה הטייס – אור את עשן הטיל ששוגר הוא מסיט את מטוסו מכוון לעבר המטרה . ומטיל פצצה אחת למטה . לפתע הוא נוכח בילדים המשחקים לצד משגר הטילים . 6. מתן מביט בשמים . מנופף בידו הקטנה לעבר המטוס כאשר לפתע נשמע בום קרוב והרקטה מעזה לידו נופלת מתן נופל על המדרכה שרק לפני רגע קט הייתה מלאה בילדים שמחים ושוקקי חיים . 7. בלב הפרדסים , אחמד ואיברהים נפגעים קשה ומדממים . אבל אין איש בסביבה שיבואו לעזרתם . רק מחבלים מסביב עם עוד כלי חרב וכלי משחית וחומרי חבלה ופצצות . אין להם את הזמן את פצעיהם לחבוש . 8 . ומעבר לגבול , אמבולנסים צופרים נוסעים במהירות בכבישים הריקים כדי להגיע אל מתן הקטן להספיק להגיע אליו עוד בזמן ולהביאו אומנם מדמם לבית החולים הקרוב . 9. הפלשתנאים ימשיכו להתחמש ברקטות וכלי מלחמה במקום לבנות שכונות ובתים לתושבי עמם אתם חושבים לרגע שהם יבנו בתי ספר או בתי חולים ? הם אלו שצריכים להראות לכל העולם רק את הדם , רק את הדם של בני עמם 10. זהו כל ההבדל בין ישראל – לפלשתינאים . ושגדעון (איני יכול להזכיר אפילו את שמו ) וכל חבר מרעיו לא יגידו שלעם הזה אין לב וכל רצונם רק לראות במותם של אלפים . בוא נראה מה יעשו הפלשתינאים עם כל הכספים שיקבלו מכל אומות העולם . האם ישקמו את עזה מהריסותיה האם יבנו בתי חולים ובתי ספר או ירכשו עוד פצצות וחומרי השמדה . כל הזכויות שמורות לדני גילבוע © 19.1.2009
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |