לפעמים כולנו מתנהגים בצורה מוזרה. לפעמים בכל אחד מאיתנו מסתתר פסיכופט קטן, כזה שלא שם לב להיותו נגרר, מובל, נשלט על ידי הרצון הפנימי שלו עצמו להיות קצת יותר שייך לקונצנזוס.אותה תופעה מתרחשת כמעט בכל אספקט של חיי כל אחד ואחד מאיתנו, אבל כמו בכל דבר, גם פה יש את המובן אל מול הלא מובן, הגיוני לעומת משולל היגיון סביר, תקין ומנגד כושל מוסרית.
אחת המגמות האחרונות של כולנו היא להראות מעורבות והזדהות בעניין גלעד שליט. כמובן שאנו חשים הזדהות רבה, אמפתיה וחוסר נחת מצמרר נוכח העובדה שגלעד נמצא בשבי החמאס. על זה בכלל אין עוררין. אבל את ההבעה הממוסחרת שלנו למצבו של שליט צריך לעצור, כי היא גובלת בצביעות, בחוסר כבוד משווע, ובנרקיסיזם חסר פניות. נשמע מוזר? תנו לי להסביר.
בוחן קצר:
אם עשית אחד מתוך האקטים הבאים, סביר להניח שאתה אחד מחברי קבוצת ה"שליטיזציה":
החלפת את תמונת הפרופיל שלך לתמונה של שליט, הצטרפת לקבוצה לשחרורו של שליט, הצטרפת לקבוצה שמעודדת את אולמרט לשחרר את שליט, הצטרפת לקבוצה של "עופרת יצוקה" - למען גלעד שליט, הדלקת נר וירטואלי למען שליט, ספרת יחד עם עודד בן עמי 936 ימים לשהייתו של שליט בשבי, שלחת טוקבק "איכפתי" ובו כתבת ש"אי אפשר לסמוך פה על אף אחד, ושהממשלה שלחה אותו וצריכה להחזיר אותו", או כל אחד משאר האקטים המעידים על "מעורבות" ו"איכפתיות".
מנגד:
אם עשית אחד מתוך האקטים הבאים, סביר להניח שאתה באמת נאבק חברתית והנושא באמת חשוב לך: השתתפת בעצרת תמיכה (שאילצה אותך לצאת מביתך, להתלבש, ולנסוע קצת במכונית למקום הומה אדם, רק כדי להרגיש את האנדרנלין הקולקטיבי של ההזדהות והמאבק הערכי), הפגנת (לא רק ביום השנה הראשון או השני),או ניסית לעורר מודעות בקרב שרים, אנשי אליטה וגורמים מתווכים משני הצדדי.
הנה זה קורה. רגע המסקנה, מוכנים?
קל, פשוט קל להזדהות היום. קל מאוד להביע תמיכה, קל מאוד לשחרר רגש. מה הבעיה? בקליק אחד אתה אדם טוב יותר. בשנייה אחת, לפני הכניסה למיטה או בשירותים עם הלפטופ, אתה רגיש יותר, מודע יותר. אם אתה חבר בעשרה פורומים שונים, בכלל כנראה שאתה הגורם החברתי שבסוף-בסוף, יביא (בין היתר עם שאר חברי הפורום), לשחרורו של גלעד. נו, למה אתה מחכה, תבדוק שם למעלה בצד ימין, אולי קיבלת הזמנה לפורום נוסף? תיזהר להתעלם, הרי אחר כך יגידו שאתה לא איכפתי.
זוכרים את הוגו מערוץ הילדים? "הלו, להתעורר שם", הוא היה אומר ודופק על המסך. כנראה שזה מה שכולנו צריכים, מישהו שידפוק לנו על המסך האינטרנטי, ינתק אותנו מההזדהות הוירטואלית המגוחכת הזאת, ויחבר אותנו להזדהות הפיזית לא דרך כרטיס הרשת הפנימי של המחשב. אם לא הבנתם, אז במילים פשוטות: הטרנד-שליט החדש חייב להיפסק.
כותב שורות אלה שייך לחברי ה"שליטיזציה". כותב שורות אלה מנסה להיגמל על ידי כתיבת שורות אלה. כותב שורות אלה יודע, שהמשפט האחרון שלו היה ניסיון פתטי לשכנע את עצמו שהוא יפסיק את ה"שליטיזציה". כותב שורות אלה בטוח, שגם הוא ימשיך לשמוע את "ערב חג", השיר שנכתב לגלעד, וירגיש אדם טוב יותר, הוא ימשיך לספור עם עודד בן עמי, הוא ימשיך להצהיר בריש גלי שגלעד צריך לחזור הביתה, בכל מחיר.
ההזדהות והתחושות הממלאות אותנו בעצב ותוגה זה הדבר הכי "לאומי" שעל הפרק, בטוח יותר מהבחירות הקרובות, מישהו זוכר בכלל?
אבל מה אתם אומרים? אולי, ורק אולי, ננסה כולנו לייחס לעצמנו תכונות בלי מרכאות?
אולי גם אנחנו ניגמל? נפעל באמת? נעשה משהו? נתקומם? נדבר? ננאם?
לא אה? צודקים. אני כמוכם בדיוק. עם כל הכבוד, למי יש זמן?
יותר קל להקליק.
