שירים

בשורת האביב

 
הרוח נושאת בכנפיה בשורת האביב,
החורף נוטש, אוסף שארית שובלו,
קולף מעליו טיפות גשם אחרונות.
בשבילי דרכים מתפוגג הבוץ,
חרקים במחולם, על מצע אדמה מוריק,
פריחת הדרים משכרת שולטה ,
מרחיבה חדרי לבב.
קרני שמש, מנקבות מסך עננים,
שמיים מתהדרים בבהירות גווניהם.
עצים בליבלוב מלמלתם מתכסים,
באמיריהם, ציפורים תאמרנה שירה.
נפעמת נוכח התחדשות, זמן בראשית,
מושכת מעל גופי את שמיכת האביב. 
 

תגובות