מצבר חיי

בין מסקרה

וצללית מעושנת

עקבים שחורים

ותדמית קורנת

חנוקה מדמעה

עצורה בשק

מורחת שוב

את האודם והלק

מבט חטוף

במראת מעלית

בודקת משקל

וכמה עלית

יוצאת לרחוב

מניעה ונוסעת

משקפיים שחורות

כאב מסתירות

ארוזה במצבר חיי

בלי פתק החלפה

מטעינה את שאיפותיי

אל מול נשמתי החפה

פעם צוחקת פעם בוכה

פעם יורדת פעם עולה

שוב מתאפרת

בצבעי הסוואה

אני תמיד חוזרת בגדול

אני תמיד אשאר עוף החול.