אני קורא הרבה דברים משלך לאחרונה, ורואה הרבה חוסר הבנה באשר למהות עולמנו ותפקידו של האל בו.
למשל אילן, באחת התגובות שלך, טרחת להדגיש: "הרי לא באנו מהקופים", וטרחת גם לומר את דעתך השלילית על האבולוציה, למרות התרשמותי האישית, שהמושג הזה לא לגמרי נהיר לך.
החלטתי אילן יקירי, להקדיש מעט זמן, ולנסות להרחיב קמעה את היריעה, ולהכליל בה את המושגים הללו, כדי להבהיר מספר מושגי יסוד, לך ולעוד מספר חברים, שאף הם מתקשים, למיטב הבנתי, באותם הנושאים.
ובכן אילן, נתחיל מכך, שלפני ימים מספר היה אצלנו ויכוח קצר, בו הובאה טענה, ע"י מר סלדון אם אינני טועה, שמספר הגֶנִים הזהים אצל האדם ואצל הקופים איננו בין 97 ל- 99 אחוזים כפי שנטען קודם, אלא לא יותר מ- 95 אחוזים.
כל אחד הביא מקורות מדעיים עליהם הוא מסתמך.
לצורך המאמר הזה אילן, נתחיל ונבהיר לעצמנו בקצרה מהם גֶנִים בכלל.
ובכן, הגֶנִים הם מקטעים מולקולריים (מהמילה מוֹלֶקוּלָה – פּרוּדָה בעברית), בתוך המולקולה הגדולה ביותר הידועה בעולם החי היא מולקולת ה- DNA.
הגֶנִים הם נושאי הצופן הגנטי, (מקדדי חלבונים) וככל שהזהות הגנטית גבוהה יותר, כך הטענה שקיימת תאימות גנטית בין היצורים השונים, חזקה יותר, וכן מתחזקת הטענה בדבר מקור משותף ביניהם.
מכאן, שהטוענים למוצא משותף בין הקופים לבני האדם, יטענו למטען גנטי משותף רב יותר, ומר סלדון יתאמץ מאד להפחית ולהוכיח מטען גנטי תואם, נמוך יותר.
ובאמת מדוע להתאמץ? כמובן, מר סלדון רואה בסיפורי הבריאה, בספר בראשית, שם מסופר כיצד אלוהים ברא את כל היצורים בעולם עד סופו של היום החמישי, ואת האדם ברא באופן ייחודי רק ביום השישי, ומכאן שהאדם, הוא יצור אחר, שנברא בצלם אלוהים, לא יכול להיות שמוצאו מהקוף. זה מנוגד למסופר בתורה.
אבל אילן, דמות האל בתורה היא דמות של אל חכם מאד. האל שברא את כל העולם כולו. אז לאחר שהמדע בן ימינו גילה חלק מסודות הבריאה, וכבר ידוע לנו על הגֶנִים והַ- DNA המפורסם, וכיצד ה- DNA הזה הוא מולקולה כל כך מתוחכמת, שמעבירה את כל התכונות התורשתיות מיצור אחד לצאצאיו בדיוק רב, והיא עושה זאת באמצעות מנגנונים מתוחכמים הקרויים גֶנִים , וכשאנחנו כבר יודעים שה- DNA והגֶנִים נמצאים בכל היצורים בעולם, החל מהוירוסים הכי פשוטים, דרך החיידקים (הבקטריות), שאר החד תאיים, יצורי הים, השְׂרַכִים, הצמחים, בעלי החיים היבשתיים, הרְמַשִׂים, החרקים, בעלי החוליות, העופות היונקים, ועד הקופים ובני האדם, אנחנו רואים יצירה אחת העוברת כחוט השני בכל עולם היצורים.
אין לנו אילן אלא להסיק מסקנה פשוטה, שאותו בורא היה כל כך חכם, שהבין דבר פשוט. אין צורך להמציא את הגלגל פעמיים. משהמציא את הרעיון – של העברת המידע בתורשה, אינו צריך לעמול קשות על אותה המצאה שנית ודי לו ליצור רק מספר ווריאציות ודי. הוא המציא את השיטה, המציא את ה- DNA, המציא את הגֶנִים, וכעת כל מה שנותר היה, זה לתת לכל יצור מגוון גֶנִים אחר בתוך אותו DNA. ליצורים הפשוטים ביותר ייתן כרומוזום אחד בלבד או רק מעטים, וליצורים המורכבים יותר, יותר כרומוזומים. (כל כרומוזום כזה הוא מולקולה של DNA)
פשוט נכון?
אבל מסתבר שלאלוהים הייתה אופציה להיות אפילו חכם יותר מזה. אתה רשאי בהחלט להניח ידידי הטוב, שאלוהים לא היה מחמיץ אופציה שכזו, ולא היה עובד קשה יותר מכפי שהיה חייב, בכדי לברוא את כל עולם החי.
ובכן אילן, לא תוכל לשלול מאלוהים את היכולת להכיל בתוך התכונות של ה- DNA ושל הגֶנִים הפרטיים, גם את תכונת ההִשְתַנוּת מפעם לפעם. אומנם העתקת התכונות שלהם בדייקנות היא התכונה היסודית ביותר שלהם, וכך הם מעבירים מדור לדור את המידע, כיצד לשמר את תכונות הדורות הקודמים לדורות הבאים, אבל במגבלות מסוימות יש מקום גם לשינויים, תקלות ושגיאות פעם בכך וכך שעתוקים. (יש כמובן גם מוטאציות, פרי קרינה אולטרא סגולה ואחרת).
מה זה נותן לו, לאלוהים? ובכן ידידי, זה נותן את האפשרות להגדלה מתמדת של המגוון, בלא מאמץ נוסף של הבורא. הוא אינו נדרש לשום פעולה נוספת מצידו, כדי שעולם היצורים יגדל כל הזמן ויתגוון, בלא התערבותו המתמדת.
די לו לאל לברוא את היצור הפשוט ביותר שניתן להעלות על הדעת, (וירוס פשוט לדוגמא) לצייד אותו במנגנון ריבוי הכולל DNA וגֶנִים וביכולת שרידות, וכל השאר ייעשה כבר מאיליו, והוא הבורא יכול להתפנות לעיסוק אחר, אולי במקום אחר ביקום הגדול והעצום שברא.
אותו היצור יתפתח ויתרבה, וביום מן ימים יתקיים בו שינוי, גֶן אחד או כמה גֶנִים ישתנו, יעברו מוטאציות מסיבות טבעיות לגמרי, והנה לנו יצור אחר. כעת אם אותו יצור חדש הוא בעל יכולת להישרד, מה טוב. ישרוד, יתפתח, יעמיד צאצאים ועולם כמנהגו נוהג. לא ישרוד, לא קרה אסון. ייצור אחר יתפתח ברבות הימים. בעלי יכולת השרידות ימשיכו ויגוונו את עולמנו, עד הקופים ועד לבני האדם. אלוהים אינו צריך לטרוח ולהשגיח ולדאוג מה יתפתח ממה, מתי ולמה. זה לא חשוב בכלל. התמונה נכונה לכל רגע נתון אילן.
כעת ידידי הטוב, בוא ונרד מדרגה אחת בסולם הזה. עד כה ראינו שיש לנו יער הקרוי DNA ובו המון עצים מסוג הגֶנִים השונים והמשונים, הזיכרון הגנטי הכתוב באותיות מקודדות ברצפים שאנחנו, בני האדם, טרם למדנו להכיר את כל המשמעויות שלהן.
אתה רשאי בהחלט לומר שאלוהים המציא את השיטה הזו ברוב חוכמתו, ואנחנו נמצאים כעת רק בשלבים המוקדמים של הלימוד והפענוח שלה.
בוא ונראה כעת מה עוד משותף לקוף ולאדם, מלבד 95 אחוז מהגֶנִים.
ובכן אילן, האדם והקוף חולקים עוד דבר מה משותף, ואותו הם חולקים ב- 100 אחוז, אבל לא רק ביניהם הם חולקים אותו, אלא גם עם כל עולם החי אף עם הצומח.
הדבר הזה קרוי "אטומים" – היסודות.
אכן ידידי המלומד, וודאי הוא שאתה יודע זאת, עוד מימי בית הספר התיכון. גופנו בנוי ומורכב כולו מאטומים וממולקולות (פרודות בעברית).
כעת אנחנו נכנסים לבעיה, או להפך, אולי אנחנו יוצאים ממנה. קודם, התקשה מר סלדון לעכל את עובדת היותנו חולקים 97 אחוז מהגֶנִים שלנו – בני האדם, עם הקופים, אבל כעת, הוא יתקשה עוד יותר, כי כעת עליו לחלוק עם הקופים 100 אחוז של היסודות שגופו בנוי מהם. ולא רק עם הקופים, אלא גם עם עולם החי כולו.
את זה אולי יותר קשה להסביר ואולי יותר קל, תלוי בנקודת המוצא. אם תסתכל מנקודת המוצא אליה אני מוביל, תראה שלמעשה התמונה רק מתחילה להתבהר.
בספרות אילן, יש מושג האומר שאלוהים מצוי בפרטים. ככל שהפרטים רבים ומובנים יותר, כך מתבהרת תמונת השלם שלפנינו.
היוונים הקדמונים ניסו את כוחם וטענו שעולמנו מורכב כולו מארבעה יסודות בלבד: אדמה, מים, אויר ואש.
קשה כיום להבין כיצד הם הגדירו את מושג היסוד אבל אנחנו מגדירים אותו, כמשהו שמחזיק תכונות יסודיות. יסוד, כפי שהוא מוגד כיום ע"י הכימיה והפיזיקה הוא החלקיק הקטן ביותר של החומר (אטום) שעדיין מקיים את תכונות החומר.
אנחנו מכירים כיום 92 יסודות הקיימים באופן טבעי בכדור הארץ. הראשון שבהם, הקל ביותר, הוא אטום המימן (אחסוך לעצמי את הפירוט) ומספרו האטומי הוא אחד (1), והכבד ביותר הוא אטום האורניום, ומספרו האטומי הוא תשעים ושניים (92). (לא אתייחס במאמר זה לטְרָנְס אוּרַנִים).
בכדור הארץ אתה מוצא את היסודות הללו בכל מקום ובכל עולם החי והצומח, כולל במולקולה ההיא המסובכת הגדולה הארוכה המגולגלת והמסועפת, הקרויה DNA, שעליה הרחבתי את הדיבור קודם.
לכל אחד מהיסודות, כמו שידוע לך אילן, יש תכונות כימיות שונות, וכל אחד מהם מקיים תגובות (ריאקציות) שונות בתנאים שונים מאד. אתה כמובן רשאי לומר שאלוהים הוא שברא את היסודות והכְתִיב את תכונותיהם.
אם אתה זוכר אילן, כבר אמרתי דבר זה על תכונות ה- DNA והגֶנִים. והנה, גם כעת אני חוזר על אותה הטענה, שאלוהים יכול להקנות ליסודות את התכונה, לפתח באופן אקראי, בהתאם לתנאים המשתנים על פני הארץ הבראשיתית, כל סוג של קשרים, ביניהם מוצלחים ועמידים, וביניהם בלתי מוצלחים שאינם מחזיקים מעמד.
תכונה כזו, חזקה עליה שברבות הימים, בצורה אקראית לגמרי, תתבדר לכיוונים מאד בלתי צפויים עד שתיצור מולקולה דמוית DNA ראשוני, וזו תתחיל להשתכפל בלא יד מכוונת. בהמשך, ייווצרו מאותה מולקולה דמויית DNA, מולקולות DNA אמיתיות לכל דבר.
יכול להיות אילן? אולי. האם אתה יכול לפסול את האפשרות הזו? סטטיסטית לא ניתן לפסול אותה.
האפשרות הזו מצביעה על כך ידידי הנכבד, שיתכן שהאלוהים היה עוד יותר חכם ממה ששיערנו מלכתחילה. כעת אנחנו יכולים כבר להסיק, שהוא לא נדרש אפילו להמציא את ה- DNA – הזיכרון הגנטי. מה שכן היה צריך להמציא, אלו הן רק אבני הבניין היסודיות ביותר – את היסודות, ולהעניק להן את התכונות בהן הן מצוידות, כפי שלמדנו ואנחנו מכירים אותן, ודי בכך. כי הן יכולות כבר לבנות את כל עולמנו על כל יצוריו, מהפרימיטיבי ביותר, עד הקוף ועד האדם. הכל יכול להתפתח מעצמו, מכוח התכונות שהעניק הבורא ברוב חוכמתו ליסודות, מראש, והבורא עצמו יכול לנפוש באיי הבהאמה עד קץ הימים, או לעבור לקסיופיאה לחופשה נוספת.
אלוהים מצוי בפרטים אילן. את הפרטים צריך ללמוד. קודם כל להבחין בהם, אחר כך להבין אותם, בהמשך לפרוט אותם לפרוטות עד הסוף, ורק בסוף רואים מתוכם את האלוהים בכבודו ובעצמו.
האם אלוהים ברא את היסודות ונתן להם את כל התכונות שאנחנו מכירים, או שאלוהים אפילו עוד יותר חכם מכך אילן? האם יכול היה לעשות לעצמו עבודה קלה ופשוטה עוד יותר? זו שאלה בה התמקד המדע, כאשר המציא את תיאורית המפץ הגדול.
אתה יכול לומר לעצמך שאלוהים היה קיים מאז ומעולם. זו הדרך הדתית לראות את אלוהים. אבל באותה המידה בדיוק אפשר לראות ולומר, שגם אותו חומר בראשיתי, זה שהתפוצץ בעת המפץ הגדול, גם הוא היה מאז ומעולם. וכי מה ההבדל בין שני הדברים הללו?
ואולי האלוהים ברא את החומר הזה? ואולי החומר הזה הוא האלוהים בעצמו? או אולי האלוהים הוא חלק מאותו חומר? ואולי הוא רק פועל מתוכו?
אף אחד מאיתנו – בני האדם, לא היה באותו הזמן ולא יכול להעיד. כל טענה יכולה להיות נכונה באותה המידה.
לשם הדיון הזה, בוא ונצא מתוך ההנחה שאלוהים הוא זה שהפעיל את המפץ הגדול, שידו היא זו שהפעילה את הטריגר, שלחצה על כפתור ההפעלה הדמיוני.
שהרי כל מדעני העולם תומכים בתיאוריה שמפץ שכזה אכן התרחש, ואין לנו שום השערה מדעית טובה אחרת, חליפית. כך נשאר עם אלוהים ועם המפץ, ושני הצדדים נשארים מרוצים.
התורה המדעית יודעת לתאר לנו מה קרה ביקום שלנו החל מכמה מיליוניות שנייה מרגע התרחשות אותו המפץ.
היה זה פרץ אנרגיה אדיר ונורא, בו נברא הכל. האנרגיה והחלקיקים התת אלמנטריים – הקוורקים.
למעשה אתה יכול לראות באותו הרגע את הכתוב בבראשית לאמור: ויאמר אלוהים: יהי אור. זהו הרגע הראשון בו נברא מקור האור הראשון ביקום, בו פרץ האור הראשון. לא נשמע קול, כי באותו הרגע של ה- Big Bang עוד לא היה תווך שיוליך את הקול, ולא הייתה אוזן שתשמע אותו, כאותו משל האומר, כאשר עץ הנופל ביער באין איש לשמוע, האם הוא מקים רעש בנפילתו?
ובכן אילן, בתוך זמן מה (אינני יכול לנקוט כאן במספרים), החלו להיוולד היסודות מתוך החלקיקים התת אלמנטריים. אלא שלא כל היסודות שאנחנו מכירים נולדו אז, אלא שניים בלבד. אך ורק שניים. המימן וההליום! זה הכל.
נוכל אם כן לומר, שאת אלו, ואלו בלבד, יצר אלוהים ביצירתו הגדולה – היקום, בעת שאצבעו לחצה על המתג שהפעיל את המפץ הגדול.
כעת אנחנו מגיעים לפרק האחרון בסיפורנו אילן. סיפור היווצרות היסודות הכבדים בתוך ליבות הכוכבים, היסודות מהם אנחנו כולנו עשויים, המרכיבים את הקרקע שמתחת רגלינו, ואת גופנו כאחד.
לא נלמד כאן פיזיקה אילן, אף לא כימיה למתחילים. די לנו אם נדע שכל התהליכים שבטבע, מתקיימים אך ורק על פי תכונות ברורות וידועות של המרכיבים המשתתפים בהם, אותם למד המדע וחשף מתוך צפונות הבריאה, או אם תרצה צפונותיו של הבורא. היכן מתחיל ומסתיים חלקו של הבורא, והיכן מתחיל חלקו של הטבע הפועל על פי התכונות שהוֹענקו לו בבריאתו, את זה לא עלי לקבוע, אלא איש איש כדרכו.
כאמור, שני היסודות שנוצרו במפץ הגדול מתוך החלקיקים התת אלמנטריים, היו המימן (בין 60 ל 70 אחוז) והשאר הליום. אנרגיית המפץ פיזרה יסודות אלו במהירות הקרובה למהירות האור לכל עבר, והיקום חסר מגבלות המרחב, החל לגדול ולהתרחב במהירות.
אחת מתכונות החומר המוכרות והחשובות ביותר, בעיקר לסיפורנו זה, היא הגרוויטציה, – כוח המשיכה ההדדי המתקיים בין כל חלקיק ביקום לבין כל האחרים. ככל שהמרחק קטן, כך מורגש כוח זה יותר. זהו אומנם הכוח החלש, אלא שהוא נצבר. כאשר מצטברת מסה גדולה, נוצר בה כוח משיכה גדול.
החומר המתפזר ביקום החדש, שבתחילה היה צפוף מאד ובאנרגיות עצומות, לאחר מספר מיליוני שנים החל להתדלל מאד, לקיים התנגשויות בין חלקיקי החומר ובכך להקטין את מהירותם. בכך נוצרה הזדמנות לקיום מפגשים בין האטומים, שיכלו לקיים צבירים בעלי מרכזי כובד הולכים וגדלים, עד שהחלו לשאוב באמצעות כוח הכובד המשותף שלהם עוד ועוד חומר מהסביבה הקרובה, לגדול במהירות להידחס וליצור ליבה נדחסת, מתחממת ומסתחררת.
ברבות הימים משגדל הצבר ההוא לממדים גדולים מאד, דחיסותה של הליבה גרמה לחום גדול מאד, וכשזה הגיע למאות מיליוני מעלות, והגרוויטציה ההולכת וגדלה, ביחד עם הדחיסה המתמדת, נוצרו התנאים לתחילתה של שרשרת התכה של גרעיני המימן בליבה, אלו באלו, ליצירת גרעיני הליום מגרעיני המימן, תהליך אנרגטי ביותר, שמהווה למעשה פצצת מימן.
כך מתלקח לו כוכב חדש ומתחיל לבעור מבפנים ולהאיר החוצה. בעירת המימן בליבת הכוכב יכולה להמשיך מיליארדי שנים עד שיִכְלֶה המימן בליבה. בינתיים יכול הכוכב שלנו למשוך ולשאוב עוד ועוד חומר מסביבתו, לגדול ולהוות לחץ נגדי ללחץ הפיצוץ המתמיד מהליבה החוצה.
השמש שלנו מקיימת כעת את התהליך הזה, והיא עשויה להמשיך בו עוד מספר מיליארדי שנים. אבל כוכבים גדולים יותר, שגדלים מעל למסת השמש, ופי כמה ממנה, מאיצים את תהליך שריפת המימן בליבה ונדחסים פנימה יותר ויותר, תוך הגדלת הטמפרטורה הפנימית, עד לתחילת התכת ההליום, דבר שקורה בחום גבוה יותר. אז מתחיל יצירת יסוד חדש, שלא היה קיים קודם לכן, הליתיום.
המשך הדחיסה והחימום יגרום להתכה של היסודות הקיימים אלו באלו, וכל שלב ושלב דורש עוד ועוד חום, ויוצר עוד ועוד יסודות כבדים יותר ויותר, עד הברזל, היסוד ה- 26 במספרו האטומי.
מעבר לברזל אין עוד ביכולת הדחיסה לספק טמפרטורה הדרושה להיתוך נוסף וליצירת יסודות כבדים יותר, אבל דחיסה נוספת תגרום להתפוצצות אדירה של הכוכב הנקראת סופרנובה.
הסופרנובה הוא אחד התהליכים האנרגטיים ביותר המוכרים למדע בטבע. הוא מסוגל לספק את הטמפרטורה שדי בה לגרום ליצירת כל היסודות המוכרים למדע, עד האוּרַנְיוּם ואף הטְרַנְס אוּרַנִים. הטְרַנְס אוּרַנִים הם יסודות קצרי חיים, (שמתפרקים במהירות ליסודות אחרים) ועל כן, בפלנטה כמו שלנו, שהאדם הופיע על פניה רק לאחר כארבע וחצי מיליארד שנה מאז נוצרה, כל הטְרַנְס אוּרַנִים כבר דעכו והתפרקו עד תום בתהליכים רדיו אקטיביים, ולא נותרו עוד בטבע.
האדם ברוב חוכמתו, למד לייצר כמה מהם בכורים גרעיניים ובמאיצי חלקיקים חדשניים ביותר, וכך אנחנו מכירים גם אותם.
לסיכום המאמר הזה אילן, שטרחתי לכתוב אותו במיוחד עבורך, אנחנו יכולים ללמוד ממנו, שלא משנה לנו אם אנחנו מאמינים באלוהים התנ"כי או באלוהים אחר, אם בכלל. הטבע יכול לספק לנו תשובות טובות לא פחות מאלו שמספקת לנו האמונה, ועדיין להשאיר לאלוהים תפקיד של ראש וראשון לבריאה, תלוי ברצוננו הטוב.
אם ייקח אלוהים על עצמו את תפקיד מחולל המפץ הגדול בלבד, יסתפק בכך ויצא למחוזות אחרים ביקום, יאמץ לעצמו את גלקסיית אנדרומדה או יתיישב מול כדור הארץ, יבנה אותו במו ידיו, יברא את השמים והארץ וכל צבאם, יברא את הצומח והחי, את הקופים לחוד והאדם לחוד, ויטרח על כל פרט באופן נפרד לחלוטין, כמי שממציא את הגלגל בכל פעם מחדש, זו למעשה בחירתך להאמין.
תיתן לו את הקרדיט שהוא חכם ויודע ליצור בפעם אחת את כל החוכמה, ואחר כך רק לפתח את המצאותיו, או להכניס בהן אלמנט של התפתחות באופן עצמאי לגמרי, אף זאת לבחירתך.
אלוהים מצוי בפרטים, ואת הפרטים אתה מוצא, חושף, בוחר ולומד.
אתה אילן, אתה הוא בעל הפרטים. אתה הוא זה שמעצב לעצמך את האלוהים שלך. ואתה אינך צריך בכלל לתהות על קנקנו ולא להוכיח את קיומו, כי אתה הוא הבעלים של האלוהים שלך, והוא רק שלך. האלוהים של רעך, הוא אלוהים שלו ורק שלו.
