הפופולריות שלי בקרב חברותיי הביאוני לצאת השנה בסמיכות רבה פעמיים לחופשות קצרות. האחת באילת השניה בתל אביב. באחת מהן זה היה כדי לברוח רחוק, לנוח, ולהרגיש את החום האילתי והשניה בעיקר מתוך מטרה שלא לבאס את אותה קבוצה שלחצה עלי להצטרף אליה בלי סוף. סמיכות הבילוי לא ממש התאימה לי ובמידה מסויימת אף התישה אותי, אבל בכל זאת הן הצליחו לשכנע אותי ולבסוף נכנעתי.
הגענו לתל אביב ביום חמישי בשעה 4 וחצי, המלון היה ממוקם על המרינה נושק לחוף הים. חלקנו בחדרים זוגות זוגות. אני שהייתי מותשת מהחופשה הקודמת באילת, הלכתי לנוח בחדרי וכשהתעוררתי החושך כבר שלט בחוץ בממלכת האור ביד רמה. מצאתי פתק לצידי "אנחנו בחדר אוכל - כשתעוררי תרדי".
כשירדתי לחדר האוכל נתקלתי בטעות באחת המלצריות והפלתי לה את המגש. התנצלתי והמשכתי לדרכי, לא ממש התעמקתי בבלאגן שהשארתי אחרי. הזכרונות שהתרוצצו בראשי באדיבות מיקומו הקלאסי של בית המלון ניתקו אותי מהמציאות הסובבת אותי. הגעתי לחדר אוכל וגיליתי שלמעשה השעה מאוחרת ושהוא כבר סגור..
רעבה... ירדתי לקומת הלובי ואחרי שנוכחתי כי חברותיי אינן גם שם פניתי לפקידת הקבלה לבדוק אולי הושארה עבורי הודעה. וכמו שחשבתי: "אנחנו בהליכה בטיילת לכיוון יפו... תצטרפי, יהיה נחמד!"
לאחר חצי שעה מלוווה בתלבטויות אם לצאת לקראתן או סתם להתנחל לי בלובי עם קפה ועוגיה קטנטנה ליד , החלטתי - אלך לקראתן.
הלילה היה קר... והמלבושים שהתאימו לחדר האוכל לא בדיוק תאמו את מזג האוויר ששרר בחוץ - התעצלתי לעלות לחדרי שוב. עודדתי את עצמי והתנחמתי בעובדה שהצטיידתי בנעליים נוחות להליכה משתכנעת, כי עם קצב הליכה מהיר - אתחמם.
היה ברור לי, מדוע ככל שהתקרבתי לאזור בנין האופרה ליבי פעם בחוזקה ולמה עם כל צעד הוא מגביר את קצב פעימתו. הלכתי חצי שעה, ושעה, אך סימן לחברותיי באופק...אין בנמצא. על אף שהמקום היה הומה אדם, הרגשתי שאני לבד.
החיפוש בין ההמון התיש אותי, וקצב הליכתי הלך ופחת, החלטתי למצוא מקום רגוע ושקט כדי לנוח. כבר לא היה חשוב לי אם אפספס את חברותיי בתוך ההמון, והרעיון של להיות לבד, החל למצוא חן בעיני. מוצאת את עצמי בפינה שקטה יושבת על סלע שחוק מליטוף גלי הים... עוצמת עיניים מקשיבה לרחש הגלים ולמנגינה המתנגנת מתוכם... ומרגישה..
את הרוח המלטפת, את הלילה הרגוע והשקט.
את הכוכבים מדברים חרש, ואת הירח עוטף אותי באורו העמום.
מרגישה... כיצד הוא מתקרב אלי, נצמד מקרב את שפתיו לשערי, משחקת אותה לא מעוניינת, כועסת, למרות שבתוכי בוערת אותה תשוקה עזה המשתלטת עלי בכל פעם מחדש.
אני מתחילה "להיכנע" להתקרבות שלו, אוחזת בצווארו מאפשרת לו לתת לי נשיקה ארוכה על העורף כשנשימות אפו מלטפות ומספרות לי סיפור אהבה.
חשה כמה אני כמהה להסתובב לבדוק אם הוא שם, מוצאת אותו, קורעת חולצתו, מנשקת את חזהו נשיקות קצובות ורטובות, לא עושה זאת – מסרבת להפסיק את הרצף.
את ידיו, בעת הנשיקה על העורף, פותחות את כפתוריי חולצתי ולאחר שמסיים מתחיל לנשק את גופי, מהצוואר לגב העליון למטה לעבר הגב התחתון.
את שפתיו, בנשיקות על גבי בליטוף ידיו החמות על ביטני - נעימות ומענות, אני נאנחת לאחור.
כיצד הוא יורד במורד פותח בזהירות את רוכסן מכנסיי מנסה להורידם ביחד עם תחתוניי. מעכבת אותו.
מוריד את חולצתו תוך מציצות קלות של אוזני... מסובב אותי אליו, פותח את חזייתי ומתחיל לנשק את שדיי, יונק אותם אחד-אחד בקצב מטורף.
כל גופי נחשף אליו, חשה כיצד כולו רותח והמום מתקרב לאט. בכל צעד שלו קדימה אני הולכת אחד אחורה עד שאנחנו מגיעים לקצה החוף נופלים על החול הזהוב בשפתיים מחוברות מסרבות להינתק.
את רגלי המפוסקות, כפי בקשתו. מתקרבת, מכניסה את איברו לתוכי, בהתחלה לאט לאט, נוגעת לא נוגעת, מפסיקה.
נעמדת מעליו יושבת על איברו עולה ויורדת בקצב מהיר כששערי מתפרע ומתמזג עם הרוח הקרה. מורידה מעט את ראשי אל כיוונו נושקת לו נשבעת שלא להביט אל תוך עיניו.
חוזרת על אותה התנוחה עולה ויורדת-יורדת ועולה מרגישה אותו מתפוצץ בתוכי מרוב הנאה. הפה שלי נצמד לפיטמות שלו יונקת, מלקקת, נושכת אותן.
אני מגבירה מהירות. רגליי לופתת אותו כרוכות סביב גבו, נותנת לו להרגיש איך האגן שלי זז כנגד הגוף שלו, ראשי מוטה אחורה, עיניי עצומות ואנחות רמות נפלטו מפי, מגבירה את קצב התשוקה שבו.
מרגישה... שהוא הולך לגמור, כנראה שגם אני... עוצרת את עצמי מפחיתה את קצב תנועותיי. ההתכווצויות שבי משגעות אותו, הוא לא יכול להחזיק עוד הרבה זמן מעמד.
רגלי לופתות אותו בחוזקה מצמידות אותו חזק אלי, הוא עמוק בתוך הגוף שלי. צעקה חרישית נפלטת מפיו.
אני נותנת לו לנוח וכשנרגע מבקשת שימשוך בשערי כשהוא נכנס לתוכי. ביד אחת מושך את שערותיי, ביד השניה תופס את גופי כשהוא נכנס פנימה והחוצה-החוצה ופנימה.
מרגישה... איך גופו רועד וכיצד הוא מגיא לשיאו, בתוכי. פולט לתוך גופי את נוזלי גופו.
מרגישה... את החיוך מתפשט על פני, פוקחת את עיני.. קמה חוזרת אל תוך ההמון לחפש מחדש אחר חברותיי...
