זמן

הגיע הזמן לפתוח את קצוות העיניים

כל רגע באבן יצוקה כשמש

שרוול כפות צבעים שקשורים לקיר

מה שנח על הגל או במכחול שקוף

כמוני וכמוך דועים הדברים לעמוד הזוהר

אלוהים מכבה את הסנה הבוער.

הגיע הזמן להרחיב חיבוקי הליל

מה שמחתחזה לילד או אלף קנאת הרוח

צער שקטפנו את התפוח

צפיה שדרכה בתוך קונכייה

הכי קשה לבזבז את הכל באהבה.

הגיע הזמן להחביא את השושנה

השאלה מתגלה לדת נפשה

על כוכב בודד תלויים החיים וההרגלים

אי שם בפחד הגורל שותה את דמה.

הגיע הזמן לרוץ מלמעלה למטה

שבילים שנערפו מן הצד השני

איך שהירח יגרום לנו אושר

כל השפתיים שותות את החוסר

צפייה שדרכה בתוך קונכיה

אם יש שם דלת תן את שרביטה.