שטר אדום של מאתיים מונח על הכורסא שלי.
"קחי, שיהיה לך למונית"
בן זונה.
לא
הרבה זמן שמור עובדת בעבודה הזאת, בעבודה הזאת שחושפת אותה כל כך, עד כדי
שלא נותר בה טיפה של פרטיות, כדי להשלים בגרויות מחורבנות. כל התיכון היא
יבבה ויללה כמה שהמורה להיסטוריה מזיינת לה את השכל. היום היא מזיינת את
כל העולם. כמה שאין לה כוח להקשיב לכל החפירות על מעמד הביניים ועל העוני
בעולם, כי היא ידעה שהיא תגדל לעתיד טוב יותר.
כמה שהמורה למתמטיקה שלה
מסתכל לה על התחת, בוחן אותו מכל צדדיו וחולם על זיון קצרצר איתה בשירותים
של הבנות, אף מצאה את עצמה נשענת על כתפו בזמן שהוא גונח לה באיטיות את
התשובה לפרבולה העצובה שבמבחן המחצית, עצובה כמעט כמו מור. ולה? אין ראש
ללמוד. איך היא חלמה על כמה שהיא תמצא עבודה שהיא תהיה גדולה בכך שתחשוף
זוג שדיים גדולים עם חזיית תחרה אדומה ותתקבל לאיזה משרד בממשלה, כולם שם
אוהבים קטינות בשם מ'. ומור? מור ידעה כי היא לבד, מור לא יכלה לסבול עוד
את הצביעות, את המסכות, רצתה להוריד הכל ולהישאר ערומה לישועה שתגיע, אם
תגיע. היא הייתה לבד. המורים לא תמכו, ההורים הסתכלו בעיניים דומעות
ומאוכזבות, החברות, גם כן חברות. כאלו שהיו מוכנות למכור אותה בשביל שאט
של ערק באיזו מסיבה, באיזה מועדון. כבר בתמונות של הטיול השנתי, ראו עד
כמה החיוך שלה היה מזויף מלהכיל את כל האמת.
אחרי הצבא לא היה לה
מה לעשות, ההורים לא מוכנים לממן שום טיול עד שהיא תשלים את הבגרות הזאת.
גם בצבא מור בלטה, בעיקר בגלל זוג שדייה, כמו מלונים בשלים באמצע אוגוסט,
והדיבור המלוכלך הזה בקשר, כאשר היו צריכים להעביר מידע מודיעני. תמיד
חיילים היו מנצלים דקה ושלושים של הפסקה בשביל לדבר איתה על הנושאים
המעניינים, שחברה שלהם לא יכולה לספר להם. ומור סיפרה, בשביל לצחוק איתם,
לרכוש חברים, וכשהיא עברה את הגבול, זה כבר היה מאוחר מדיי, כשהם היו עמוק
בתוכה, צועקים לעבר הלא נודע, והיא, מבפנים, מתגעגעת לבית, לתיכון, אפילו
למורה למתמטיקה, שלרוב ראה ולא נגע. היא רצתה שאבא יהיה שם איתה, יחבק
אותה ויאמר לה שהכל בסדר, שהתינוקת שלו עדיין כאן. ואבא שלה לא היה שם,
בעצם?, הוא אף פעם לא היה.
אמא של מור לא יודעת שהיא יוצאת כל לילה
לעבודה, שהצבא "העניק" לה ואבא שלה פשוט מתעלם, אבא שלה תמיד התעלם.
כשחגגה בת מצווה באולם גדול, עם אורות ושולחנות מקושטים, היא אפילו הזמינה
די.ג'י וכל החברים והמשפחה הגיעו הוא איחר כי ראה את המונדיאל. הוא התעלם
ממנה שהתגייסה לצה"ל, כשעלתה על האוטובוס. והיא? הייתה צריכה לראות איך
אבא מסתובב לכיוון הרכב החדש שלו כשההורים האחרים זורקים אורז לכל עבר.
הוא התעלם כל השנים כאילו עומר, הבן היחיד של המשפחה היה הזרע היחיד שנקלט
לאורך כל השנים.
והיא סבלה בשקט, בחדר. בכתה. כתבה יומן שהתחילה
לכתוב בשנת 1999. כתבה איך עברה עליה הנסיעה באוטובוס של הטיול השנתי,
כשכולם שמחו ונהנו ורק היא ישבה ליד החלון ובהתה בראשה מקפץ מעל כל תזוזת
האוטובוס בכבישים ובדרכים העקלקלות. כתבה איך אבא היה נוהג לתת לכולם
נשיקת שבת שלום וברכה משני צדי הלחיים ורק לה בצד אחד כי הוא כבר הגיע
לגיל שהגב תפוס לו, לגיל בו הבת הבכורה היא לא כזאת חשובה, בעיקר בגלל שאף
פעם לא הייתה כזאת מוצלחת, שהביאה גאווה למשפחה.
היא סבלה בחדר עד שיצאה ממנו .
את
המכנסיים שהחברות הביאו לה ליום הולדת 17 היא קרעה באחוריים בשביל שיראו
את שני הפלחים היפהפיים שלה מקפצים כשהיא רוקדת וכולם נוגעים בה, את
הגרביון השחור של חוג הבלט בגיל 12 היא הרחיבה והוא לחץ עלייה, בדיוק כמו
שהיא רצתה. היא רצתה שגברים בגיל של אבא יסתכלו עלייה, יעריצו אותה,
ואפילו באתנחתה קלה אחרי סקס במכונית הם ינשקו אותה משני צדיי הלחיים
ויברכו אותה, מה שהוא לא עשה, מה שהוא לא יעשה.
היא רצתה להרגיש אבא, לפחות ללילה אחד, לפחות פעם אחת בלילה. איך הוא מחבק אותה, נוגע בה.
היא
חשבה על הכסף ועל אבא שלה שישן עכשיו שינה עמוקה ובין לבין משתעל
מהסיגריות שעישן כל החיים שלו, מהכסף שבזבז על מקל המוות הזה במקום על הבת
שלו. היא אהבה את אבא שלה, במידה של אי שפיות. רצתה שיהיה קרוב אליה אך
ידעה כי לא יכלה.
למור היו החיים כמו סרט נע, הסתכלות מעט שונה מאשר
כל הבחורות. במקום לברוח מין הבעיות, התקרבה אליהן בשביל לפתור אותן. כל
לילה יצאה עם כמה שטרות מסכנים ולפעמים קנתה לעומר קלפים של סופרבול, רק
בשביל שלא יישאר מחוץ לחבר'ה, שלא יהיה אאוטסיידר, שלא יגמור כמו אחותו.
שאנשים יאהבו אותו, ובכסף שנשאר לה הייתה קונה קונדומים, אולי גם גלידה.
היא הייתה משאירה כמה שקלים בכיס השמאלי, בשביל ההרגשה הזאת שאבא שלה נתן
לה את העודף שנשאר לו מהקניות לשבת כדמיי כיס.
כל לילה היא יוצאת להרוויח את הכסף הזה שהוא לא נתן לה,
כל לילה היא יוצאת לחפש נחמה בזרועות גברים זקנים ועשירים שיתנו לה 5 דקות של חיבה אבהית, גם שלא הייתה שם.
כל לילה היא יוצאת לחפש מישהו שיאהב אותה,
שישמש לה לאוזן קשבת,
לליטוף,
לנשיקה
ואפילו לברכה בין שני צידיי הלחיים.
