סיפור צועני

בפונדק בלב העמק נערה עובדת.

עוברת אורח נכנסה, צוענייה נודדת.

צעיף משי ירקרק עוטף את צווארה

שיער שחור מפויח ועגילי זהב.

משקה צונן, הנערה מייד הגישה

ואת כף ידה.

מבט חתום אז העבירה, הצוענייה.

היטב ידעה את ליבה של זו הנערה.

"אל חשש עלמה נאה על זה העמק

כאן הוא מקומך עלמה, בדיוק ולא בערך"

אמרה ולא הוסיפה דבר.

קפה ביקשה, את המבט הסיטה.

עברו שנים, אל אותו פונדק

פקדה שוב האישה.

אותו שיער מפויח, אותם עגילי זהב.

אותו פונדק בלב העמק

והפעם עלמה צעירה אחרת.

משקה צונן ויד מושטת

בדיוק, לא בערך.

היסוס קל. מבט מחויך,

"המסובים בדרך".