"דואט על אהבה והסברים"

את...

שנגעתי בנשמתך וליטפתי מכאוב.

שנישקתי עצב חשוף וחיבקתי ברוך.

כן.. אתה..

שנגעת בנשמתי וטשטשת מכאוב

שנישקת עצב חשוף וחיבקת ברוך.

את...

שעוררתי חיוך וצבעתי לבן

ריפדתי מציאות באהבה של חלום.

גירשתי גוונים של אפור.

אתה..

שעוררת חיוך וצבעת זהוב

שבראת במוחי מציאות אחרת

חיים של אהבה בחברתך

את..

שלרגעים לא ידעת,

ובעצמך אבדת

אתה...

שנתת לי ללכת לאיבוד בתוכך,

בזרועותיך ולבך הפתוחים לרווחה..

מנחם ומקשיב

ולוטף את ראשי

המונח על כתפך

.

לֲך...

שממרחקים שלחתי

קרן של תקווה,

ומשב של אהבה.

לְך...

שממרחקים שלחת לי

קרן של תקווה,

ומשב של אהבה.

את...

שאת דמעותייך אספתי

ושרטטתי שובלים של רגש

מוחק תחושות רעות של אמש.

כן.. ואתה,

שאת דמעותי אספת

ושרטטת שובלים של רגש

מוחק תחושות רעות של אמש

מרומם את רוחי לגבהים חדשים.

את...

שכל כך אהבתי.

שצחוקך עלז בי

רוקד ומחבק את ליבי.

מציף חום ורכות

אתה...

מחמל נפשי.., אוצרי

שלא אמרת

אז איך יכולתי לדעת

שאותי אהבת כל כך..

אתה..

צחוקך ושמחתך

רוקדים אתי

ומחבקים את לבי

מציף אותי

בחום וברכות

את...

ששכחת הכל.

שבחרת לא לזכור.

שבחרת להתעלם.

שבחרת לשכוח.

ובאבחה קלה בלתי נסבלת,

הנפת גרזן

מניחה לי לדמם למוות

ולא להושיט יד.

את...

שבחרת להרגיש קורבן

ובכך להצדיק את כאבך.

שקועה בתוך אותה מרה מיותרת,

בלי לנסות להבין

שאולי..

זה בעצם (עדיין) כואב לי.

אני...

כואבת בכאבך..

מתייסרת בעבורך..

לא שכחתי מאומה..

הכל אני זוכרת

כל תחושה, כל רגש

כל חיוך, כל שמחה

אפילו כל דמעה

זלגה לה מתוך הרצון

לממש את זו האהבה

מחלום והזיה

למציאות חיה

מאום לא שכחתי

מכלום לא התעלמתי

את הגרזן שהנפתי

נפצתי לרסיסים

עוד בטרם ירדה ידי

וכן, הרגשתי קורבן

מורגלת אני בזו הרגשה

וכמו אותם מילים ישנות נושנות

שעלו ויצאו והתפרצו כלפיך

כך גם היתה הרגשתי האמורה

ואני נלחמת בה, ובמילים הישנות

לסלקן לעולם מחיי

לאסוף את אהבתך

שתכיל כל מקום כל חלל