להתפלל לבורא

נכון שעזבתי ככה בלי לומר
ואולי אין צורך, אולי מאוחר.
אתה לעולם לא תחזור, הנכון?
תמיד תהיה לי תחושת זיכרון.

לרוב השנים תחשוב שזו הייתה היא טעות
תשב, תבכה ותבין שנגרמה מריבה בגלל שטות
תנסה לתקן, לחפש, להבין.
אך את הלב שלי לא תצליח להטעין.

תבין שזו לא הייתה אשמתי אהוב יקר
שאהבת נעורים לא נשארת לנצח
תבין שאהבתי יותר מכל אחת
אבל אהבתנו הייתה ללא תשתית, אדמה, שטח.

אני מתגעגעת יותר מכל וורד שמתגעגע לממטרות יומו
אני עם רגליים על הקרערע כדי להבין שזה נגמר וזה אינו
אני מתבוננת בראי ורואה מישהי אחרת
אני מתבוננת לתוך עצמי ואני רואה מישהי נשברת

אני מתגעגעת לבקרים שהיית מתעורר בסופו של יום
אני פוחדת שאולי כל מה שהיה, היה בגדר חלום
אני מתפללת לבורא עולם, שבו אף פעם לא האמנתי
שייתן לי את הכוח להחזיר אליך את מה שלקחתי


ובסוף?, נשברתי.
אליך, תמיד חזרתי.
חבולה בתוך לבך, הקושר אותי אזיקים,
אזיקיי אמת.
וככה זה יהיה לעד, אהבת נעורים.
עם כל הצער והכאב.