התאהבות

כשהצורות על הקיר משתנות

מבחוץ אי אפשר לראות

הכל הופך למסך שחור

הדממה שבפנים, המכה החזקה

איך אפשר לצאת מזה

בלי להיות חבול

מנסה להתנגד לתחושה

לפתוח את החלון

אולי הרוחות ינשבו פנימה

יעלימו כל זיכרון

לא ישאירו סימנים מיותרים

שאיש לא יודע מה לעשות איתם

הכל כמו בתמונות שאי אפשר לשנות יותר

הכל כמו במסכים כהים

שאי אפשר לראות בהם דבר

הפנים מרצדות כל הזמן

הקול נשאר ברקע

אולי זה אמיתי

אולי זה זיכרון

מבחוץ אי אפשר לראות

מבפנים אי אפשר לשנות דבר

והזמן ממשיך לנוע

הימים חולפים, האנשים עוברים

אבל בתוך החדר הקטן

לא יודע

איך נשארים עם התחושה

בלי לצאת חבול

בלי לאבד את ההזדמנות

להרגיש את זה אמיתי

ובפנים, זה תמיד מבקש להדחיק

בחוץ, זה תמיד מתרסק

יש שדות פרושים

האש מכלה בהם את זעמה

הצורות על הקיר

לא משתנות

גם לא המילים שבשירים

אי אפשר לצאת מזה

בלי להיות חבול

בלי להרגיש מובסים

יש פנים שמשוטטות בחדר

אבל אי אפשר לגעת בהן, אי אפשר להרגיש אותן

אפשר רק לנחש

איך הן נראות, אחרי שעוצמים את העיניים

יש קול ברקע

אבל לא ברור, מהיכן הוא מגיע

והאם הוא מדבר או רק משמיע את עצמו

איך אפשר לצאת מזה

בלי להיות חבול

בלי להרגיש את המכה בפנים