לא השארת לי

אתה לא השארת לי אפילו תמונה
שאותה אוכל לקרוע לאלפי חתיכות
קטנות קטנות
כדי שהזכר ממך יהיה קטן;
תמונה שעליה אוכל לצעוק
ולהטיח אלפי פעמים על קיר לבן
שאפילו הוא כבר לא מקשיב

ולא השארת אחריך שובל של בושם מתוק
שיזכיר לי את התקופה איתך
אתה לא השארת לי כתובת
ששם אוכל לחפש אותך
לבכות לך שתחזור
לא השארת גם לא מכתב שאותו אוכל לקרוא
ולקרוע לאלפי חתיכות
של רגשות
ולפזר אותם בלב

הירח בוכה יחד איתי
עכשיו כבר אין מי שיחבק ויחמם אותי
בקור הזה של העצבות.
זוכר את השקיעות ההם על החוף?
איך שהיינו כואבים
ואוהבים
להסתכל על הדמעות של הירח
ולהרגיש אותן מתגלשות לנו על האף...

ועכשיו
אתה לא השארת לי אפילו כוכב
שיעז להיות זוהר יותר מהשאר
ולשלוח אליי ידיים מנחמות

אני מחפשת את עצמי בתוכה
ועצמי לא כל כך בטוחה
שהסוף הטוב קרוב
ושבכלל,
יש סוף לסוף המר הזה שנפל עליה.
אבל הנה כבר הסוף של השיר
והוא הולך ודועך
כמוך