מישהו לנהוג איתו

מישהו לנהוג איתו

       שיניתי את דעתי אחרי הנסיעה הראשונה. דור לקח את רננה החברה שלו לס"ד, (כששאלתי מה זה הוא ענה "סיבוב דאווין". הנוער של היום, הרהרתי לפני שנזכרתי שאני מבוגר ממנו כולה בשבע שנים.) ואני נתקעתי לא קשור בין שניהם כמו כומר בחתונה דַלַת משתתפים, אחרי שהוא אומר "אתה ראשי לנשק לכלה".

       אחרי עשרים מטר הוא פנה שמאלה ב"אין כניסה", חתך ימינה ומצא את עצמנו מול ירידה חדה. דור לא היסס, ושם על ניוטרל. צרחתי לו באוזן שיעצור, ולא את המונה, אבל הוא אפילו לא הסתובב אלי. בעצם, מזל שלא, אחרת מי היה מסתכל על הכביש? עברתי למתקפה.

       "אמא תדע מזה." אמרתי. הוא משך את ההאנדברקס בפתאומיות. נאנחתי בהקלה,  בעוד רננה צורחת במושב האחורי, ואז הוא חייך והוריד אותו שנית. המשכנו לדהור על מורדות הכרמל, כשאני מייחל לרגע בו נכנס ישר לתוך המפרץ ולפחות נהיה נקיים מהזיעה, אם לא מאימת העונש. על זה דיבר פוגי כשאמר "הלכו לי הברקסים." אז ההבדל הוא שהקוץ שלי, בניגוד לזקן החברותי, היה דווקא בתחת.

       המכונית צברה תאוצה, ודור צבר אצלי חובות, ורננה צברה דציבלים, ורק כשהתחננה ממנו לעצור בכל מחיר והוא לא שם לב- הבנתי מה קורה. הרכבתי את המשקפיים, שבדרך כלל אני שם רק כשאהרונסון הזקן עם הכתב הפיצפון שלו מרצה, וראיתי את האוזניות בחורים שיש לו בצידי הראש, חורים שכשהיה קטן שימשו את אבא כדי להרים אותו. דור, נהג חדש עם כל הפוזות, התמכר למוזיקה של AC-DC (מילא אם היה שומע מוזיקה נורמלית, עבר לי הגיג בראש. "הגיג"? התחלתי להיות מושפע מאהרונסון...), עיניו עצומות והוא מזמזם לעצמו את המנגינה. נו בטח, את המילים הוא הרי לא יודע כי הוא לא עבר בגרות באנגלית, וזה לא משנה שרוק זה רק צעקות.

       רגע אחד. עיניו עצומות?!? כאן הצטרפתי לרננה. פתחתי את החגורה – מה שגרם לה לצרוח עוד יותר – ועברתי למושב האחורי. התחלתי לפתוח גם את החגורה השנייה, אבל אז דור הרגיש בזה איכשהו, ובמומחיות של מי שרק לפני שבוע עבר טסט הוא העביר לשלישי, התעלם מיבבות המנוע וסחט את דוושת הברקס. הוא משך את האוזניות מראשו, הסתובב אלינו וצרח:

       "מה נראה לך שאתה עושה? זאת החברה שלי, בן זונה!" כמה מכוניות צפרו מאחורינו. הוא התעלם בהפגנתיות, ואני ניסיתי להסביר לו ששנינו נולדנו לאותה אמא.

       בעצם, כבר תשע-עשרה שנה אני טוען שהוא מאומץ.