סיפורים
"כגרגר" חול על פני החוף.
עבודתו הייתה צפונית לעיר הגדולה במתחם "הגוש הגדול".
רצועת חוף המשתרעת מתל אביב עד הרצליה .
משמרתו החלה אחר הצהריים עד השעות הקטנות של הליל. הוא גבה דמי חניה מהנכנסים לחוף הרחצה .
רצועת חוף יפה עם מזח ושני מפרצוני ים לפניו, הומה אדם במהלך כל היום
ועד לאחר השקיעה .בשעות הערב והלילה המאוחרים שינה המתחם
את פניו ורוב הנכנסים חיפשו פורקן מהיר ובתשלום מועט,
מי במכונית ומי על חלקי הפח החיצוני .
את רוב חייו הוא העביר שם . עוד בצעירותו בילה את זמנו בעבודות מזדמנות
במסעדה או כעוזר מציל בשעות הרחצה.
לפעמים עזר לדייג "שהחנה" את סירתו במפרצון ,לאסוף את הרשתות מהים .
עם הזמן הוא התחתן ונולדו לו 3 ילדים אך הזוגיות לא החזיקה והם התגרשו
בהשאירו לה את הבית והמעט שהיה .
לקח את מכוניתו החנה אותה בשולי החניון ועקב מרחוק ועזר לפי
יכולתו בחינוכם. הקשר איתם היה מצוין והם הקפידו תדיר לבקרו.
לימים המסעדה נסגרה. ותיקי המצילים פרשו והעיסוק היחיד שנותר היה לגבות כספים בכניסה לחניה. בגמר משמרתו הלך לרכבו שהיה ביתו לכל דבר .
בחורף חימם מים והתרחץ עם דלי. בקיץ ניצל את ברזי הרחצה שלאורך החוף.
אסף שקל לשקל ובעזרת חברים, קנה קראוון קטן ומיקם אותו
בראש הגבעה מול הים ומחוץ לשטח החניה .
סידר סוכך וספסלים בכניסה כפינת חמד עם אויר מכל הכוונים .
התחבר בהיחבא לראש מערכת ההשקיה של הגינה הציבורית עד שנתפס
וחשבונות הארנונה הודבקו על דלתו , חשש מקנסות לכן הקפיד לשלם במועד .
גם את החשמל "השאיל " מעמוד התאורה הקרוב "לביתו",
תאורה הפזורה לאורך הטיילת שלחוף הים .
בעונת הרחצה "ביתו" היה מעין מועדון חברים. חבר מביא חבר לישיבה בזולה
הנעימה עם בקבוק בירה או לפי בחירתו וודקה עם התוספות.
בשבתות כינוס החברים על נשותיהם וטפם רחצה בים ולאחר ארוחה מאורגנת לכולם.
הוא פרח מאושר הרגיש שייך, חוג חבריו הלך וגדל. עם הזמן גם צועדי החוף
שאת גופם חילצו בצעידה על החול הלח עברו ונכנסו לברכת בוקר טוב וכוס קפה .
הוא הכיר את כולם ועם הזמן כל אחד וסיפור חייו .
אורחיו לא נשארו חייבים. כל אחד הביא מצרכי יסוד והושיט יד ככול שיכל .
הוא לא הפריע לאיש ואולי אף הגן על רכוש הציבור בפני הנוער
שכלה בו את חמתו .
בחורף שעות הפנאי היה הסיוט הגדול . ישב בדד מצא נחמה וחימום
בזרועותיו של הבקבוק והתנחם בשתייה שקצת דחקה את בדידותו וגעגועיו
לימי הקיץ התוססים.
חודשי החורף לאחר לגימה היו מעין חשבון נפש ...
היכן כל החברים שפקדו את ביתו , היכן המשפחות שמלאו את
חלל המרפסת. עוד לגימה העלתה את כעסו, היכן כולם
אף אחד לא מוצא את הזמן לבוא ולהגיד שלום ?
עוד לגימה והאמת טפחה ועם כל לגימה הכאב רק צרב
וסיפור חייו "נשפך" לכל עבר וסוף החורף לא נראה יום ביומו התמודדות
עם רוחות חזקות המגיעות ישירות מהים וטלטולי הקראוון מצד לצד,
ניתוק זרם החשמל עקב מזג האוויר ושיהיה ללא חימום או תאורה בלילות
הארוכים רק הוסיפו למצוקתו השאלה שנזרקה לחלל "היכן החברים ".
ערבי שישי היו הקשים ביותר. בודד , ריקנות ואכזבה הציפה את גופו.
ימי החורף הקשים והמחשבות נדדו לשחייה לעומק הים .... ולכוון אחד .
השנים עברו שיגרת החיים הייתה דיי פשוטה. במהלך היום אירוח עוברים ושבים
אחר הצהריים איוש העמדה בכניסה ושיחות ברמה "פסיכולוגית "
עם נותנות "השרות" למגוון המחפשים . או עם "מנהלי העבודה " של אותן נשים.
הוא הכיר כל אחת מהן בשמה ואיך הגיע "למעמדה " .
הוא הכיר כל אחד מהם מי היה הוא "ומתי נהייתה היא ". חי במעין שני עולמות :
עולם "האור" במהלך היום ועולם "החושך" במשמרתו .
איש שתמיד אוזנו קשובה לכל זר איש עם חוכמת חיים ....
ללא התראה לאחר שנים פקחי העריה הודיעו לו שהוא חייב לפנות מיידית את
"ביתו". הוא ניסה להפעיל קשרים להסביר שאין לו לאן להתפנות הוא אף מוכן לחתום שאין לו כל עניין בחזקה על השטח רק שלא יגדעו את חייו . אך הזרוע המבצעת הייתה חזקה ובצו ...השטח פונה . הקראוון הועמס על משאית
והועבר לשטח פתוח במגרש ריק ועזוב.
הוא פוטר מעבודתו ונשאר רק עם בקבוקו . כדבריו " חברו ".
אסף את המעט שהיה ושכר דירת חדר במקלט של בית דירות ,
העביר את זמנו בין הבקבוק לטלביזיה . חבריו התמעטו. בודדים עוד פקדו .
שבת בצהרים חבר בא לבקר הדלת הייתה נעולה דפק אך תשובה לא התקבלה
הציץ מהחלון וראה אותו יושב מול הטלביזיה ונשמתו כבר לא באפו .
ועדיין לא היה בן שישים .
כל הזכויות שמורות ©
