"ויגי" –רסיסי-חיים
אקפולקו -ירושלים
השמש המשוונית עמדה כבר כהרגלה במרכז השמים הכחולים והצלולים, שרק דאיית עופות הים וצלילתם המהירה שבעקבותיה יצאו עם דג במקורם הפריעו במקצת את שלוות הטבע הנפלאה. הבונגלו בו היו שרועים, מכוסים בכילה מפני היתושים, היה שרוי באפלולית כשקרני השמש חודרות בגוונים בהירים ומטילות אור חיוור על שני הגופות הצעירות והמחוטבות שישנו חבוקות, כממוזגות לגוף אחד, תשושות אחרי לילה ארוך, ענוג וסוער שכולו אהבה ותשוקה. גופו השחום והמבריק, שכולו שרירים, ושערותיו הבלונדיניות שגלשו במורד צווארו, התמזגו עם גופה התמיר והיפה ושערותיה המבריקות השחורות כפחם, שהגיעו עד למותניה, וחזה היפה הקשה והזקור. הם היו עכשיו במצב של רפיון ובסוף השינה המתוקה והנעימה. עכשיו, בצהרי היום, אט אט התחיל סמי "אל סברה" להקיץ ולמתוח את ידיו כאשר מריה מרגישה את זיע וניד גופו ומתחילה להגיב ולהקיץ לאיטה. סמי "אל סברה" פקח את עיניו והביט במריה באותה הנאה ותשוקה שהתעוררה בו תמיד כשהסתכל עליה, וגופו ואיבר מינו נענו לתשוקה והתקשו, נכונים למשחקי האהבה שהיו רגילים להם עם יקיצתם מידי בוקר בבוקרו. מבטו סקר את גופה כשהוא מתחיל בכפות רגליה דרך הרגליים הארוכות והחטובות ונעצר במשולש השחור הנפלא עם השערות המסולסלות שלמראהו חש הנאה שמימית ואלוהית כה גדולה. הוא נזכר בליל אמש שהתחיל עם השקיעה הנפלאה שבה ישבו על החוף ונהנו מהשמש האדומה והמסתורית הנעלמת לאיטה אל חשכת הים באופק הרחוק ומשאירה אותם על החוף הזהוב והחמים כשהם נעים ללא הרף ומתמזגים במקצב הנפלא של הסמבה, צ'ה צ'ה צ'ה, ומצטרפים לחבריהם לשתיית הטקילה המהממת המסעירה שגורמת להם תחושה נפלאה של ריחוף אינסופי עם מקצב הריקוד הלטיני שבו המשיכו עד לשעות הקטנות של הלילה, שלאחריו החל ליל האהבה הארוך החושני והנפלא בבונגלו בו שכחו את הכול במשחקי אהבה ותשוקה בלתי פוסקים בכל הצורות וההנאות שרק זוג נאהבים צעירים וחושניים כמוהם, מלאי תאווה, אהבה ותשוקה יכולים למצות, עד שהגיעו לאפיסת כוחות ונרדמו זה בזרועות זו כגוף אחד וישות אחת כשחיוך של סיפוק ואושר מציף את פניהם.
עברו כבר כשישה חודשים מאז הגיע לאקפולקו עם חברו זאביק, ישראלי לשעבר, כשאליהם נלווה פדרו, מקסיקני גזעי ומלא מרץ וחיוניות שעיניו השחורות וגופו התמיר והשרירי גרמו לנשים שבאו מארה"ב ואירופה (בעיקר מגרמניה ואנגליה) לחזור ולבקש שוב את חברתו. ואילו סמי וחברו זאביק אהבו מאוד ונמשכו למוצ'יצ'יטאס, המולטיות השחורות הסוערות שאיתן בילו, ושכבו איתן עד עלפון החושים ורקדו כל לילה ולילה בחופי ובמועדוני אקפולקו לצלילי המקצב הסוער והחדגוני שכבש והטריף אותם, כך, שגם כשצעדו, אכלו ונחו, גופותיהם התנועעו במקצב הנפלא והחד-גוני של המנגינה שכל היום שמעו אותה.
"סמי אל סברה", זה היה הכינוי בו קראו לו במקסיקו סיטי,אליה הגיע לפני חדשים מספר מישראל שם התגורר אצל משפחתו. עד שבדחף רגעי בלתי ניתן לשליטה נעתר להצעתו של ידידו זאביק, פרפר לילה ישראלי שכבר היה כחמש שנים עם קרובי משפחתו במקסיקו סיטי. שם עבד במפעל הטקסטיל שלהם ואחרי שמיצה את עצמו, פתח חנות למוצרי חשמל וההצלחה האירה לו פנים. מידי לילה היו סמי וזאביק נפגשים ומבלים במקסיקו סיטי, ובחופשות סוף השבוע ובחגים יצאו ביחד לטיולים ובעיקר לצפייה במשחקי כדורגל ומלחמות השוורים ולבילוי במועדון הלילה האהוב עליהם של טרינו לופז, כמו גם ב"דפורטיב" – המועדון החברתי הספורטיבי של יהודי מקסיקו סיטי שם היו משתתפים בחוגים, שוחים ומשחקים בנבחרת המקומית בכדורגל של המועדון, וסמי "אל סברה" היה שחקן טוב ומבקיע שערים מחונן שהיה נערץ על הכול.
בפני משפחותיהם הם שיחקו את המשחק והתנהגו בנימוס, יצאו עם היהודיות שהכירו להם הדודות במטרה לחתן אותם ולהשאירם במקסיקו נשואים, בעלי משפחה כשרה למהדרין, ולשתפם בעסק המשפחתי. והדודות עשו זאת בהתמדה בלתי נלאית. אולם סמי לא העלה על דעתו להיות כבול בקשרי משפחה כשעלה על האונייה "בילו" והגיע לארה"ב כשהוא משאיר בארץ את חברתו, את אמו, אביו ושני אחיו. הוא קיבל חופשה ללא תשלום מעבודתו כמורה לחינוך גופני וגם עזב את נבחרת הכדורגל והכדוריד והכדורסל של המושבה בה כיכב ונהנה וגם ויתר על הים הנפלא וכול העונג והבילוי מסביב. אחרי כשנה בה טייל ובילה במרחבי ארה"ב, בעיקר בלוס אנג'לס שם שהה בביתו של חבר ילדות, גדעון, שלמד באוניברסיטה ובשעות היום כשגדעון למד הוא בילה ונהנה עם חברים כמוהו, רובם ישראל, בגלישה, שחייה וטיולים עם נערות-החוף האמריקניות. או. בלילות יצא עם גדעון ועם החברים למועדוני לילה לרקוד , לאהוב והילדות היהודיות שחיפשו חתן יהודי כבר לטשו עליו עין התאהבו בסמי שהיה "מספר" חזק פראי ושופע חיוניות. אמו ביקשה ממנו שלא יעז לחזור בלי יהודייה כשרה למהדרין וגם עשירה והוא בלית ברירה הקשיב לה והבטיח שישתדל. היא כבר כתבה לדודה אווה ממקסיקו ולדוד אברהם בסינסינטי אוהיו שלשם לא הגיע כי סמי שנולד לשמש ולחום מגיל אפס נמשך יותר למקסיקו שטופת השמש והחום, לא ידע שאמו חיקה כבר מתפארת ומספרת לחברותיה ולכל מי שרצה לשמוע כי בנה יחזור ממקסיקו עשיר ונשוי לאישה יהודייה עשירה כמובן.
"סמי אל סברה" שקרובי משפחתו היו מבין המשפחות העשירות והמכובדות במקסיקו התגורר בשכונה המפוארת ביותר במקסיקו סיטי, בשכנות לנשיא, אצל דודתו האהובה אווה .כל בוקר היתה מסיעה אותו לעבודה בעסק העצום של חלקי חילוף למכוניות שהקים בעלה יעקוב ,דודו של ויגי שנפטר .חלקי החלוף המשומשים הובאו ברכבות מטקסס, ארה"ב לחנותם של אווה ובן דודו שנקרא כמוהו שמואל וכדי להבדיל בינהם היה כנויו "סמואל אל מקסיקו" המוני המקסיקנים מכל רחבי מקסיקו באו לקנות את חלקי החלוף הישנים, שהרי הם היו זולים יותר וגם הוכיחו את עצמם,לפי אמונתם של המקסקנים ילידי הארץ . ככה עשתה משפחתו את הונם. הם הכניסו אותו לעבודה וייעדו לו עתיד כאחד השותפים ויורשי העסק.. הוא לא אהב, בלשון המעטה, את עבודתו כיורש עתידי ואחד השותפים לעסק המשפחתי על אף שקיבל עבור עבודתו כסף בשפע, מכונית חדשה, וגם היה לו "קאסה" שבו יכול לנוח ולהרגע עם חביריו ושם היה לו את המקום בו יכול להביא ולההנות עם אחת הצעירות המכסקיקניות שמשכו את לבו ואותם פגש במועודוני הלילה של מקסיקו סיטי.משפחתו נסתה בכל הכוח לגרום לו להשאר במקסיקו ולחתן אותו.אבל הוא היה שונה ,צעיר תוסס ומה לו ולהתחתן כ"כ צעיר וביחוד עם הבנות היהודיות שהכירו לו ושעממו אותו ורק דברו רכילויות ועל שטויות שלא ענינו אותו .חברו הטוב זאביק הציע לו לנסות להקים עסק בעירת הנופש אקפולקו השוכנת במפרץ מקסיקו דרומית למקסיקו סיטי וישר בלי פקפוק והסוס חש והבין ששם בחוף האוקינוס השקט הוא יהיה מאושרהרי הוא נולד בים שגורם לו אושר ושלות הנפש.. והם צרפו אליהם את פדרו, מקסיקני גזעי שהיה חברם לבילויים, לטיולים לצפייה במשחקי הכדורגל ומלחמות השוורים והעיקר, למועדוני הלילה והלילות מלאי העונג והמקצב במקסיקו ונהנה במלחמות השורים ,אם כי רחם על השוורים שנקטלו. הם נסעו לאקפולקו במכונית הפתוחה שקיבל מבן דודו סמואל שהיה גם הוא "מספר" רציני שהבין מיד את סמי "אל סברה" ואישר לו לעזוב את מקסיקו ואת העבודה אולם רק לחודש ימים בלבד. אבל סמי הפר את מילתו וזה גרם לו יסורי מצפון אבל הרי הוא התחיל לכלכל את עצמו והוא נהנה ומאושר .ככה עברה חלפה לה, כבר חצי שנה, ויחד עם זאביק ופדרו המקסיקני הם הקימו בחוף אקפולקו את מה שחלמו עליו ותכננו אותו במקסיקו סיטי – עסק תיירותי בו הדריכו את המוני התיירים בסקי מים ובטיולים בסירה עם רצפת זכוכית שרכשו, ובה יכלו התיירים לצפות בקרקעית הים הקסום, בדגים ובצמחייה המופלאה, בסלעים, בקונכיות בצמחי המים ובהנהלתו של פדרו להדריך את התירים והנופשים בקורסי צלילה וטיולים במפרץ מקסיקו.. הטיולים במפרץ הנפלא לפעמים עד החשיכה, והעיקר ארוח התירים שהגיעו בעקר מארה"ב. כמובן שהיו להם חוויות והנאות בארוח וטפול בתירות שבאו לנפוש באקפולקו, בודדות ומשועממות, שבין היתר נסו לצוד להן מקסיקני צעיר להפיג את שעמומם ובדידותם והנה נוספו להם שני ישראלים תמירים ויפי תואר.
סמי היה כל היום בחוף שיחק במשחקי כדורגל חופים וכמעט תמיד ניצח בהתערבויות כי הוא היה המספר של החוף, והמקסיקנים ויתר החבר'ה שהיו בחוף הבינו כי הוא חזק בכדורגל, , בגלישה ובעיקר בלעשות שמח וליהנות מכל רגע עימם, והיה לו ולהם אותה המנטליות והם אהבו אותו. וכך עברה לה חצי שנה וסמי היה מאושר וכל העבר והמילואים והצנחנים והמלחמות והחברים וישראל והחובות והמשפחה בארץ ומקסיקו סיטי עם ההעבודה המשעממת והחד גוונית שלא התאימה לו נשכחו ונגוזו. הוא חי את הרגע והכל היה נפלא שם במקצב המתמשך של המוסיקה והרקוד של סמבה, סלסה משקה הטקילה, הנערות שחומות העור, כדורגל חופים, שקיעה נפלאה עם שמש אדומה ,ים כחול, אגוזי קוקוס, לילות פראיים וימים נפלאים. והעולם יפה ומרגש. והדם זרם אצלו בפראות ונרגע רק אחרי לילות האהבה ואחרי הריקודים . והוא היה צעיר ופראי ורגוע ושלם עם עצמו. ואולם היום כשהוא קם לאט וערפלי השינה התחילו להיעלם הוא הרגיש חוסר מנוחה. הוא היה מוטרד וחש שמצה את עצמו והתגבשה בו החלטה שעדיין לא היתה שלמה. הוא נסה להמשיך בסדר היום הרגיל אבל הוא הבין שזה הסוף.
מיגואל, הילד המקסיקני שתמורת כמה פזות הביא להם כמו בכל יום את ארוחת הבוקר – כמה טורטיות עם סלט וביצה ואגוז קוקוס שהוא טיפס במהירות עצומה למרומי העץ הגבוה וקטף עבורם בסכין החדה והרחבה שיכלה לחתוך את האגוז באמצע ולא ניכר כי הקוקוס נחצה לשניים. מריה והוא אכלו בהנאה ובתיאבון בריא ועסיס של פרי המנגו נגר באיטיות על גופם וכמעט שוכח קמעה מהזמזום וההטרדה שגרמו לו חוסר נוחות.אבל זה לא עובר לו, הוא חש כאילו מישהו דוקר אותו ולא נעים לו וכמו שמגרשים זבוב. הוא משתעשע ומפלררטט עם מריה ,אבל זה לא עובר לו. והוא הרגיש שמשהו מטריד אותו והוא לא נינוח. האם אשמה בתחושתו מריה הנהדרת היפה? לילות האהבה הסוערים והבוקר הנפלא בו הוא עכשיו קם אחרי ששכבו כהרגלם כל בוקר ואולי ההרגשה שהוא כבר כשלושה שבועות יחד עם מריה חש רגש חם אליה ומתחיל להתאהב. והוא מרגיש סכנה כמו חיית פרא שנלכדת ברשת? והוא הרי החליט לא להתקשר ולא להתאהב. ואולי זה משהו אחר כמו מחויבות, חינוך שהוא קיבל? ואולי הוא הרגיש שמיצה את עצמו וזהו זה? מדוע מרגיש שהוא חייב לחזור למקסיקו סיטי לדודה ולמשפחה ולעזור ולהמשיך את העסק המשפחתי שהוא כה הצליח וכה עזר להם בו? ומדוע הוא פתאום זוכר את אמא ואבא והאחים שמחכים שיחזור נשוי כמליונר, ובעיקר את אמא שלו שמספרת לחברותיה ולכל אחד במושבה הקטנה כי בנה כבר יתחתן עם עשירה והוא עשיר גדול? ואולי מצה את עצמו במקסיקו והחיים שם אינם בשבילו? אולי משהו בגנים שלו שעברו אליו מסבא-רבא שלו שהיה תלמידו של הגאון מוילנא שהגיע לישראל נשארו בו וחיב הוא כדור החמישי להשאר בישראל?סמי ניער את המחשבות והדאגה והלך לעסוקו, לזאביק ולפדרו לעבודה שהיתה עבורו הנאה ומשחק. ואולם הדאגה וחוסר המנוחה המשיכו להציק לו, והוא החליט! ומיד אחרי שהחליט הרגיש שלוות נפש והפרפרים בבטן פסקו,הוא היה שלם עם עצמו .. ואז הוא צלצל למקסיקו,לדודתו אווה שהיתה בעסק וכה ציפתה שיחזור ואמר לה, "אני חוזר", ושמע בחדווה את צעקת האושר שלה. הוא ניגש לפדרו ולזאביק ונפרד מהם, והם, שהכירו אותו, ידעו שלא יעזור כלום ואפילו לא נסו לשכנע אותו להשאר ונפרדו ממנו. ובסוף הוא ניגש למריה שבחושיה הנשיים כבר הבינה, ואולי ידעה מההתחלה שסמי התכוון ברצינות למה שאמר לה כאשר רקדו, השתגלו, שתו, בילו, טיילו או צללו ושחו (גם במים הכחולים הם אהבו לשחק משחקי אהבה נפלאים). הוא תמיד אמר לה: "אנחנו נהנים וחיים את הרגע את הלילות והימים ולהיות ביחד, אולם אני בינתיים חי כל יום את היום בלי לחשוב על מחר ואני רוקד רק איתך בלי לראות אף אחת ואני אוהב אותך כל יום, אבל לא לנצח".
והיא, הסטודנטית, בת למשפחה מאצילות מקסיקו, שהתאהבה בו, עשתה את המעשה הנפלא ביותר עבורו, מעשה שבמדה ומשפחתה היתה מגלה היו הורגים אותו, או לחלופין משפחתו היתה משלמת כופר כסף עצום. היא, מריה החושנית, מסרה לו את בתוליה, דבר שבמקסיקו הוא חמור ביותר במשפחות האצולה כמו של מריה. והיא בכתה בדממה ובפנים והוא ארז כמה דברים וחזר למקסיקו סיטי וכל הדרך חזרה בין הפיתולים והג'ונגל והמערות והדרך התלולה והמסוכנת ובין הגאיות וההרים ובכפרי המקסיקנים בהם נעצר חשב ורקד במחשבתו את הסמבה והסלסה ואת הזמן הנפלא שחווה ועזב אותו בלי לחשוב פעמיים.והוא ידע והבין שיחזור לארץ בלי מליונרית כמו שאמו רצתה והוא היה מאושר.
היום, כשלסמי כבר יש נכדים וחייו מעוצבים ועשויים, לפעמים בלילה הוא נזכר בזעקת החדווה של דודתו אווה האהובה ממקסיקו כשדיבר איתה בטלפון ושל אמו מהצריף הקטן בו עוצב וגדל סמי "אל סברה". ולפני שנרדם, הוא זוכר את הלילות הנפלאים עם מריה ורואה אותה סבתא שיש לה תואר ברפואה ואולי היא מנתחת מפורסמת או סופרת,או אשת עסקים והוא מאושר בשבילה. ואז הוא מרגיש את ריקוד החוף והמנגינה הבלתי פוסקת של אקפולקו, והעיקר, מאושר ושלם עם עצמו ועם ההחלטה שלו, ומרגיש אושר והנאה בלתי פוסקים, ולפני שעיניו נעצמות והוא שוקע בתרדמה, מזמזם את השיר של טרינו לופז שהוא כה אהב להיות במועדון הלילה שלו במקסיקו סיטי, "קוואנדו קלינטו אל סול אקי לה פליה"... כמה חמה השמש כאן על החוף. והוא חושב לו, "מחר אארוז מזוודה ואסע לחודש למקסיקו", וחם לו ונעים לסמי עם השמש מאקופולקו והוא שוקע לתוך שינה מתוקה וענוגה.
