חַכֵּה חַכֵּה

כְּשֶׁאֲנִי נוֹרָא מִשְׁתּוֹלֵל

אִמָּא אוֹמֶרֶת:

חַכֵּה חַכֵּה

עַד שֶׁאַבָּא יַחְזֹר...

שָׁעָה לִפְנֵי שֶׁאַבָּא חוֹזֵר

אֲנִי מִתְקַלֵּחַ מַהֵר־מַהֵר

הָעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת (אוּלַי מֵהַשַּׁמְפּוּ)

הַלְּחָיַיִם אֲדֻמּוֹת (קְצָת שָׁם קְצָת פֹּה)

לוֹבֵשׁ פִּיגָ'מָה עִם צוּרוֹת מַצְחִיקוֹת,

מְסַדֵּר אֶת הַשֵּׂעָר בָּאֶצְבָּעוֹת

וּמְחַיֵּךְ לָרְאִי עִם כָּל הַגֻּמּוֹת...

וּפִתְאוֹם

הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת

וְאַבָּא נִכְנָס יָשָׁר לַמִּקְלַחַת

מֵעִיף אוֹתִי לְמַעְלָה

נוֹשֵׁק גֻּמָּה

וְשׁוֹאֵל אֶת אִמָּא

מַה נִּשְׁמַע?

וְהִיא בִּכְלָל לֹא מְסַפֶּרֶת,

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהִיא לֹא זוֹכֶרֶת.

© שיבולת ברזני