פוסטים

הגיג של יום ראשון

מעניינת אותי התופעה שאנשים כותבים בעיקר כאשר עצובים או מבולבלים. 
אולי לשם כך רוב השירים הטובים, עצובים. אנשים מזדהים. ומה עם השמח, האופטימי, והמבעבע ? 
איפה התובנות המסתתרות מאחורי העדשות הורודות? אותם קל לשכוח. קל לאבד.

אני עושה לזה סוף כעת. עכשיו. לפחות.
עד המשבר הבא.



תגובות