פיתיון לאונס ורצח
(הערה: יתכן שאין דיוק בשמות המקומות בהם אני נוקבת כאן, מפאת זיכרון בוגדני)
פרק ראשון מתוך שניים
"יש לנו חשוד שמתאים ככל הנראה לרצח של ורדית ב.", אמר יוסי כ. בישיבת הבוקר.
ורדית נאנסה ונרצחה בנובמבר 1993. באותה תקופה עדיין לא עבדתי בפשעים אלא במפלג הסמים. לפשעים הגעתי בערך שנתיים לאחר מכן.
יוסי כ. היה ראש המפלג, איש קולני, נמוך ועגלגל, כבן 45. מפקד היחידה המרכזית היה אורי בר-לב, כלומר הוא היה מפקד העל שהיה ממונה גם על יוסי כ.
"התקבלה תלונה של תיירת מקיבוץ נחשון". המשיך יוסי. "היא סיפרה שעצרה טרמפ והנהג הכניס אותה לאיזו חורשה וניסה לאנוס אותה, אך רכב אחר שהגיע למקום הניס אותו ועזב אותה שם למזלה לפני שהספיק לבצע בה את זממו. על פי תיאור מעשיו, יש דמיון בין דרך פעולתו לזה שרצח את ורדית."
"סיכמתי עם בר לב שאנחנו ננסה ללכוד את החשוד. אנחנו יודעים את שמו ואיפה הוא עובד.
חנוך, אתה תתקשר למעסיקו ותבדוק את סדר יומו של החשוד, שלמה, אתה תדאג לדבר עם הסמויה והטייסים ועם המ.ט. (המעקב הטכני)."
חנוך-ג'חנון שרוף ושלמה, קצין גבוה ונאה עם ריח של גרבי כדורגלן לא מכובסות, קציני חקירות וראשי צוותים. כעבור זמן מה, חנוך ירש את תפקידו של יוסי כ.
וכך יצאנו מישיבת הבוקר כל אחד לעיסוקיו.
בישיבה נוספת אחר הצהריים הוחלט על התווית דרך פעולה.
"אנחנו נציב פתיונות במסלולו של החשוד". אמר יוסי. "לדברי מעסיקו, הוא נוהג כל בוקר לנסוע ברכב של העבודה מסוג טרנזיט דרך קיבוץ נחשון. נציב לאורך הדרך 3-4 שוטרות כטרמפיסטיות, כמעט בטוח שהוא יאסוף אחת מהן ואנחנו נבצע מעקב עם הסמויה ומסוק. אריקה, תאתרי כמה בנות."
"מה זאת אומרת לאתר בנות? מה אני עז!?"
"את!? חה!" צחק אשר, "הרי כשהוא יראה אותך, הוא ייתן פול גז ויברח מהמקום, יא זקנה!"
"אחותך הצולעת זקנה, יא מטומטם", עניתי בזעם.
אשר היה חוקר בפשעים בצוות אחר ולמזלי נחסכה ממני ה"הנאה" לעבוד יותר מדי במחיצתו. טיפוס עצבני ומגעיל עם פרצוף דהוי שהטבע לא ממש טרח הרבה בעיצובו, פשוט חטב במכת גרזן אחת אף, במכה שנייה שפתיים, עם מקדח קדח עיניים ושלח אותו לעולם עם אמירה "הוא חי וזה מספיק".
"בסדר, בסדר, תירגעו. בסדר, את תהיי אחת מהן, תאתרי עוד 2 שוטרות שעשויות להתאים."
למחרת, לבשתי מכנסי ג'ינס משופשף צמוד, חולצה סתמית, שמתי תיק גב והורדתי בטרמפידה הסמוכה לקיבוץ לאחר שקיבלתי תיאור מדויק של הרכב בו נהג החשוד. שתי שוטרות נוספות, צעירות ונאות הועמדו גם הן על המסלול לפני הטרמפידה, כך שאני בעצם הייתי הפיתיון האחרון.
על גופי נשאתי לחצן מצוקה. את האקדח השארתי בכספת במשרד כי גם ככה בקושי נכנס מה שיש.
עמדתי בתחנה, התרגשתי וקיוויתי שאני אהיה זו שהחשוד יעצור לה. כעבור כחצי שעה, ראיתי את הרכב האמור מתקרב אלי ומיד נכנסתי לפוזיציה של טרמפיסטית, וראו זה פלא! הוא עצר לי! על שתי הפרגיות הוא חלף ולמי הוא עצר?? לי!!!
פתחתי את דלת הטרנזיט, החשוד, גבר גדול מימדים, גבוה מאוד ורחב מאוד, פנים עגולות גדולות, עיניים בהירות, שיער שאטני, חייך אלי, חושף את שיני הזהב שלו ושאל לאן אני צריכה. עניתי בעגה כבדה של תיירת הונגריה שאני צריכה לצומת מסמייה ועליתי (עליזה וטובת לב) למושב שליד הנהג. אני מודה שכשראיתי את החשוד, ליבי החסיר איזו פעימונת קטנה, וחשבתי לעצמי שאם יעשה לי פוווו, אקבר מהר מאוד באדמה. הוא פשוט היה ענק. אבל ההתרגשות גברה מהר על החשש הרגעי. מה גם שידעתי שאני מאובטחת יותר מראש הממשלה. (מטבע הדברים לא אוכל לפרט כאן את כל אמצעי האבטחה).
אני והנהג התחלנו לדבר, מה שנקרא שיחת חרשים, הוא בקושי ידע עברית וכך "גם" אני והתחלנו לנסוע אל האופק ביום קיצי חמים ונאה.
