"ושבו בנים לגבולם"

ושבו בנים לגבולם.

הם שבו לגבולם אחד, אחד חוץ מאחד

הוא נותר מאחור בודד בין רבים.

והיא מחכה, מחכה בוכייה

הגוזל הקטן שלא שב.

ושבו בנים לגבולם?

והוא רועד והוא בוכה

מתבונן מהצד ואין אף אחד

מתעלמים, מדברים ,רבים

אך שוכחים.

הוא עוד יחזור היא אומרת,

בני הוא ליש חזק ונפש איתנה בליבו

בני הוא עוצמתי,

הוא ילדי הקט.

עוד אשוב אומר בקול רועד

אל תשכחו את מה שהבטחתם

וחוזר לפינתו האפלה רועד קופא,

ומחכה.