שירים

ואני נאלמת לשנייה ואומרת בנשימה קצרה,
"גם".

וזה מתחיל מצחיק וממשיך עצוב,
לשחק בכאילו.

ואולי אלה הם החיים, האמיתיים.
ואולי אלה הם רק החיים, שלנו.

ולפעמים גם ה"בסדר" יכול להיות מצוין.
לפעמים, קצת.

"אז מה חדש?"
אני מתאמצת למצוא תשובה

ונכנעת בחזרה,
"כלום".

"ואצלך?"
אני שואלת

ויוצרת פינג פונג של כדור אפור ומתפורר,
"כלום, רגיל, את יודעת איך זה..."

כן...
"אז להתראות בינתיים, ד"ש"
אני מחייכת, כמעט.
והולכת, מסיימת מהר את המשחק,